email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

חנוכה 2017: הזוויות השונות של מושג המרד

מרד המכבים הוא רק אחד משרשרת מרידות ארוכה שאירעו בישראל ומחוצה לה. לכבוד חג החנוכה קיבצנו עבורכם כמה מאמרים שעוסקים במרידות    לכל מאמרי הסדרה

נבואת המרד של תרבות הפופ

על הפחד מפני מורדים ומרידות בתרבות הפופולרית.
נבואת המרד של תרבות הפופ

התרבות הפופולרית מלאה בסיפורים על מרידות ועל מורדים, ואין בכך פלא – שהרי סיפורים מעין אלו הם ביטוי לרגשות אוניברסליים, המצויים בכל חברה ובכל תרבות, והקשורים לרצונו של האדם (כל אדם) לפרוץ אל מעבר למצב הנתון, להתגבר על עצמו ועל הנסיבות ההיסטוריות שבהן הוא מצוי, ולצאת לחופשי. המרד עשוי להיות לאומי, פרטי או כלל-אנושי (או אף מטפיזי, כפי שמתאר זאת אלבר קאמי בספרו הידוע "האדם המורד"), אבל בכל המקרים הוא מביע תמיד תרעומת כנגד אי-צדק הדורש את תיקונו. אין מרד הנעשה סתם, ואין אדם או קבוצת אנשים המורדים ללא שיהיה בידם לטעון בדבר הרצון לתקן איזו עוולה מוסרית חמורה שנגרמה להם.

ואם אכן כך הדבר, אין זה פלא שבני אדם חוששים מפני מרידות ומפני מורדים לא פחות משהם מעריצים אותם. שהרי, אם אנחנו רוצים למרוד באלה שגרמו לנו עוול, הכיצד נמנע מאחרים למרוד בנו, במקרים שבהם אנו אלה שגרמו את העוול? במילים אחרות, אם יש לנו פנטזיות על מרד כנגד מעשים בלתי צודקים שעשו לנו אחרים, רק הגיוני שיהיו לנו פנטזיות, כלומר חלומות בלהה, על המרידות שיכוונו (ביום מן הימים) כנגדנו.

סרטים הוליוודיים רבים מתארים מצבים שבהם מורדים בני האדם – כבני מין אחד – במי שמבקש לשעבד אותם או למחוק אותם מעל פני האדמה. סרטים שבהם נלחמים בני האדם (הטובים) כנגד החייזרים (הרעים) רבים מכדי שניתן יהיה לספור אותם. אבל באותה המידה ישנם גם סרטים רבים מאוד העוסקים בצידה השני של המטבע, כלומר, במצבים שבהם בני האדם בכללותם הם אלה שכנגדם מכוון המרד. סרטים שכאלה מבטאים את רגשות האשמה שיש לבני המין האנושי המבינים (גם אם באופן בלתי מודע) שהם מחוללים אי-צדק לא פחות משהם קורבנותיו. כך, למשל, ישנם סרטים רבים מאוד המתארים את התמרדותו של "הטבע" כנגד האדם המבקש לשעבד אותו לרצונו ולתכליותיו; האדם, השם עצמו לשליטו של הטבע, מגלה כי לטבע יש רצון משלו, וכי אם יתעורר רצון זה כי אז יתבטא הדבר במרד כנגד האדם עצמו. "הציפורים" של היצ'קוק, "היום שאחרי מחר", סדרת סרטי "פארק היורה" וסדרת סרטי "כוכב הקופים" הם רק כמה מהדוגמאות לפופולריות העצומה שיש למוטיב זה בקולנוע המסחרי. האדם (והאדם המערבי במיוחד) יודע שהוא גורם אי-צדק לטבע, ורגש אשמה זה יוצר אינספור סיוטים על כל מיני מפלצות הקמות לגמול לנו את המגיע לנו.

כרזת הסרט 'המטריקס'

"ראשית המכונות רוצות לשעבד אותנו, לאחר מכן להיפטר מאיתנו." כרזת הסרט 'המטריקס'

אם רגשי האשמה כלפי הטבע מייצגים את הקצה האחד (והקל להבנה) של הפחד מפני המרד, כי אז מעניין להתבונן גם בקצה השני הקשה יותר להסבר: כאן מדובר על סרטים (ועל סדרות טלוויזיה, ספרים, וכו' וכו') שבהם לא הטבע אלא "המכונה" היא שמתקוממת כנגד עריצותו של האדם. לאמיתו של דבר, כבר בסיפור ה"רובוטים" הראשון – מחזהו של הסופר הצ'כי קרל צ'אפק, R.U.R (משנת 1920) – מתוארים הרובוטים כמי שמבקשים למרוד באנושות ולהשמידה. ויש, כמובן, עוד דוגמאות למכביר, כגון סדרת סרטי "שליחות קטלנית", סדרת סרטי ה"מטריקס", ועוד כהנה וכהנה. מוטיב המרד של המכונות, כמו מוטיב המרד של הטבע, הפך גם הוא לקלישאה. אבל אם קל יחסית להבין מדוע חש האדם אשמה ביחס לטבע (וליצורים החיים והסובלים בו), קשה הרבה יותר להסביר את רגשי האשם שחשים בני אדם ביחס למכונות. כידוע לכול, המכונה אינה מסוגלת לסבול (או ליהנות), ואינה מסוגלת לחוש ב"אי-הצדק" הנגרם לה (משום שלא נגרם לה, בעצם, כל אי-צדק). לכן גם לא נראה שיש לאדם סיבה ממשית לפחד מפני מרידתן של המכונות – ובכל זאת הוא מפחד!

נראה כי רגשי האשמה של האדם וחששותיו מפני אלו שהוא עצמו מזיק להם אינם מצייתים להיגיון הבריא או להכרת המציאות השפויה. אנחנו מפחדים מהמכונות שאנו יצרנו לא רק משום החשש מפני איזה "גולם שיקום על יוצרו", אלא משום שאנחנו מרגישים, בחוש, כי גם בשעבודן של המכונות יש איזשהו "אי-צדק". איננו יכולים לתרץ את ההרגשה הזאת, ואיננו יכולים להצדיק אותה (מבחינה הגיונית היא אינה ניתנת להצדקה כלל), אבל אנחנו מרגישים אותה למרות הכול. סרטי הקולנוע של הוליווד מבטאים את הפחד הבלתי-הגיוני הזה, שקשה לרדת לפשרו.

ואולי בכל זאת ננסה: ייתכן מאוד שהפחד מהתמרדותה של המכונה קשור בסופו של דבר לפחדו של האדם מפני עצמו, כלומר – אם תורשה לי פרשנות פסיכואנליטית פשטנית זו – אנחנו מפחדים מפני המכונות מפני שאין הן אלא חלק מאיתנו, כלומר הרחבה של תכונותינו (בייחוד של יכולת החשיבה); ומשום שכל אדם שניחן ולו במעט מודעות עצמית יודע שבתוך נפשו קיימים יצרים אפלים השואפים להרוס ולאבד (ולא רק לעזור ולחמול), איננו יכולים שלא להשליך את היצרים הללו גם על המכונות שאותן יצרנו. בסרטים (כלומר בפנטזיה) אנחנו בוראים מכונות המעוללות לנו את כל מה שעוללנו אנחנו (ועודנו מעוללים לעיתים קרובות) לאחרים; המכונות ב"מטריקס", למשל, רוצות בתחילה לשעבד אותנו לרצונן; הן רוצות להפוך אותנו לאחד המינים הנחותים, ובסופו של דבר הן מעוניינות פשוט להשמידנו. במילים אחרות, הן רוצות לעשות מה שעשו בני אדם במהלך ההיסטוריה לבני אדם אחרים, ומה שעשה המין האנושי למינים אחרים של בעלי חיים. הפחד מפני מרדן של המכונות הוא אפוא הפחד מפני התמרדותו של האדם כנגד עצמו, כנגד עצם אנושיותו. אם פרשנות זו נכונה, הרי שיש לחשש זה בסיס ממשי, ובמובן זה הסרטים הללו אכן משקפים דאגה רציונלית ומבוססת.

 

ד"ר יקי מנשנפרוינד הוא מרצה בחוג ללימודי פילוסופיה מערבית והגות יהודית במרכז האקדמי שלם.

אהבתם את המאמר? אולי תאהבו גם את 'דת ומדע חלק ג': דרווין, הברירה הטבעית והאמונה' או את 'המוסר הטוב והיחס הרע': סמינר על רלטיוויזם מוסרי' מאת ד"ר יקי מנשנפרוינד.

מתעניינים בתואר שנותן לכם השכלה רחבה?
הירשמו לתואר ראשון במרכז האקדמי שלם.
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.