email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

התחפושות של אובידיוס

'מטמורפוזות', ספר המופת של אובידיוס, עוסק באנשים ונשים המחליפים את טבעם וצורתם לבעלי חיים, לצמחים ואפילו לדוממים. האם המסכה שהם עוטים על עצמם מסתירה אותם, או להפך, חושפת את מהותם האמתית?
התחפושות של אובידיוס

בשנת 8 לספירה השלים המשורר הרומאי אובידיוס את כתיבת השיר האפי בן חמישה עשר החלקים שלו, מטמורפוזות. השיר מגולל קרוב למאתיים סיפורים מיתולוגיים הנפתחים בבריאת העולם ומגיעים עד זמנו של אובידיוס, והקו המנחה שלהם הוא גלגולי צורה, 'מטמורפוזות', שעוברות הדמויות בסיפורים.

הספר הוא מעין אנציקלופדיה ענקית של מידע מיתולוגי הנשען על מסורות קדומות יותר, וישנם סיפורים מיתולוגיים רבים המוכרים לנו כיום שהשתמרו אך ורק בזכותו. יחד עם זאת אובידיוס שמר על חירות היצירה והשיר האפי שיצר שימש מקור השראה לאמנים רבים מימי הביניים, ביניהם הצייר רמברנדט, הפסל אנטוניו דל פולאיולו, האמן טיציאן ועוד.

שאלה של מהות

מהי מטמורפוזה? בפשטות, התגלגלות של אדם בבעל חיים, צמח או דומם. אין גבול לעצמים שבני אדם יכולים להפוך אליהם, ואכן בספר מופיעות מטמורפוזות של אנשים ונשים ההופכים לערבות נחל, עכבישים, זרזירים, מפלצות ים, נימפות ואפילו למערכת הכוכבים 'הדובה הגדולה'. חילוף הצורה מתרחש בעקבות אינטרקציה עם האלים, ובעיקר זאוס.

המטמורפוזה הראשונה המופיעה בספר היא של מלך אכזרי בשם ליקאון, השוחט נער ומגיש אותו כארוחה לאלים, אך יופיטר מעניש אותו והופך אותו לזאב. בהמשך החילוף הופך להיות מורכב יותר ויותר: במיתוס 'אפולו ודפנה' האל אפולו מתאהב בדפנה, נימפה המעוניינת להישאר בתולה כל חייה. היא מסרבת לו, אך מכיוון שהוא נידון בידי קופידון להיות מאוהב בה, הוא רודף אחריה וברגע האחרון לאחר שהיא נושאת תפילה לאביה, אל הנהר, היא הופכת לעץ דפנה. בתיאור יפהפה מתאר אובידיוס כיצד היא מתעצה, העץ כולא אותה ואפולו, כמחווה ליופיה, תולש ענף והופך אותו לסימן הניצחון שלו – עלי הדפנה המוכרים לנו מסמל המשחקים האולימפיים.

800px-Apollo_and_Daphne_waterhouse

קולל להתאהב בה. דפנה נמלטת מפני אפולו והופכת לעץ, בציורו של הבריטי ג'ון ויליאם ווטרהאוס, 1908

ניתן להתעכב על כל סיפור וסיפור או לראות את מטמורפוזות כסקירה ארוכה של תולדות המיתוסים היווניים, אולם השאלה המרכזית שראוי לשאול היא מה פשר המטמורפוזה? יותר ממשחק, שעשוע או סיפור לשמוע סביב המדורה, יש בה שאלה של מהות: האם ההתגלגלות בדבר מה אחר מן המציאות והעולם שאנו חיים בהם מכסה את האמת שבאדם או דווקא מגלה אותה?

חומר קדמוני

כפי שמתאר אובידיוס בפתיחת הספר, העולם נוצר מחומר קדמון. החומר הראשוני עבר שינוי לעצמים שונים: חיים, צומחים ודוממים, וכך התקבלו כל האובייקטים המוכרים לנו. המטמורפוזה הזו הולכת ונמשכת עם כל הולדה של דבר חדש.

את הפיכתו של המלך ליקאון לזאב אפשר להבין כך: החומר הקדמוני אורגן בטעות כאשר נוצר בצלמו של ליקאון. ההתנהגות שלו מעידה עליו שהוא בעצם זאב שנוצק בטעות בדמות אדם, וכל מה שעל האלים לעשות הוא להעניק לו בחזרה את התבנית המתאימה לו. המטמורפוזה מוציאה לפועל את מה שהוא באמת – זאב.

האם כאשר דפנה מתפללת להפוך לעץ היא מבקשת להחליף את מהותה או לגלות את העצמי האמתי שלה? ניתן לראות את החלטתה לשנות צורה כהחלטה של אישה נואשת המבקשת מקלט, המעוניינת להסתיר את מהותה האמתית, אולם ניתן גם להמשיך את הקו שהוצע לעיל ולהסביר שלפי אובידיוס אישה המסרבת לממש את הקשר המיני עם בן זוג היא לא אישה אלא צמח. המטמורפוזה שעברה היא גילוי של מהותה ולא הסתרתה.

La_Formation_des_Planetes_-_Formation_of_Planets_-_Gallica_-_ark_12148-btv1b23002483-f6

כיצד נברא העולם? 'התקנת הכוכבים', איור בספר הלימוד הצרפתי 'ההיסטוריה של הטבע', 1749

מטמורפוזה מורכבת יותר מסבכת עוד את השאלה. בסיפור מיתולוגי אחר המופיע ב'מטמורפוזות' האל יופיטר בוגד באשתו יונו עם הנימפה איו. כדי להציל את אהובתו מזעמה של אשתו, הופך אותה יופיטר לפרה צעירה. כאשר הוא משיב אותה להיות נימפה, כך מתאר זאת אובידיוס (בתרגומו של שמעון בוזגלו):

הטלפיים נעלמות ובמקומן צצות חמש ציפורניים לרגל.
דבר מן הפרה לא נשאר בה, חוץ מצחור גופהּ.

עכשיו הנימפה יכולה לעמוד על שתי גפיים בלבד,
והיא מזדקפת, אבל – פוחדת לגעות כמו פרה.
נרעדת היא שוב מנסה את המילים ששתקו בגרונה.

האם הנימפה שהפכה לפרה וחזרה להיות נימפה היא במהותה נימפה או פרה? מה גילתה התחפושת הזמנית שלה, והאם ייתכן שגם כעת, כאשר שבה להיות נימפה, נותר בה משהו מן ה'פרתיוּת'?

התחפושת של התחפושת

אווירת 'מטמורפוזות' משעשעת וקרנבלית. אנשים ונשים, אלים ובני אדם, לובשים ופושטים בו צורה. אובידיוס, שהיה מוכן לבעוט בכל קודש בעולם הרומי, משחק עם התבניות המוכרות לנו מן העולם ומשאיר את שאלותיו פתוחות. האם הצורה שבה נולדנו היא הצורה שאליה נועדנו? האם התחפושת היא הזדמנות להסתיר את עצמנו, לא להיות מי שאנחנו לכמה רגעים, לנוח מהנוכחות התמידית של ה'אני' שלנו?

ואולי להיפך: לבישת הדמות היא גילוי של האופי האמתי שלנו, אימוץ מה שנועדנו לו מלכתחילה ושימת עצמנו במקום שתמיד רצינו להיות בו? בדומה לשתיית יין ושכרות, שעלולה להיות פעולה המטשטשת וגורמת לאדם לשכוח את המציאות, ומנגד יכולה לגלות לו פנים הנסתרים ממנו בדרך כלל ומצויים עמוק בנבכי ההכרה שלו – גם בהתחפשות יש פנים לכאן ולכאן.

ד"ר עידו חברוני הוא המנהל החינוכי של המרכז האקדמי שלם

תמונת הכותרת: DonJinTX, flickr. CC-BY-NC-2.0

מתעניינים בתואר שנותן לכם השכלה רחבה?
הירשמו לתואר ראשון במרכז האקדמי שלם.
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.