email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

דרך המחילה: 'האריה, המכשפה וארון הבגדים' כמשל לדוקטרינה הנוצרית

עיון היסטורי-תיאולוגי ביצירתו של ק.ס. לואיס.
דרך המחילה: 'האריה, המכשפה וארון הבגדים' כמשל לדוקטרינה הנוצרית

בחוץ מתחוללת מלחמה נוראית. עשרות מיליוני אנשים, אזרחים וחיילים כאחד, נהרגים. דם נשפך כמים. אבל זו אינה ״מלחמה מיותרת״, ולא מלחמה ״רעה״. לכולם ברור שהמלחמה הזו הכרחית. ולמעט עם או שניים, לכולם ברור גם מי ״הטובים״ ומי ״הרעים״. השאלה אינה רק איזה צד ינצח בסוף, אלא מה המחיר שאותו הצד יצטרך לשלם כדי להשיג את הניצחון. והשאלה הגדולה אף יותר היא, מה יקרה לאחר מכן − איזה עולם יתעצב אחרי שהמלחמה תיגמר?

על רקע סופה של מלחמת העולם השנייה כתב קלייב סטייפלס לואיס[1] את היצירה האריה המכשפה וארון הבגדים, הראשונה בכרוניקת נרניה, סדרת ספרי פנטסיה לילדים[2]. הספר, אשר יצא לאור בשנת ,1950 מתאר את קורות מסעותיהם של ארבעת האחים − הילדים גיבורי הספר: פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי, אשר מגיעים לאחוזה כפרית בזמן הפצצות הגרמנים על לונדון בימי מלחמת העולם השנייה. במהלך שוטטותם באחוזה הם פותחים דלת של ארון בגדים המובילה אותם לתחילתו של מסע פנטסטי בעולמה של ממלכת נרניה הקסומה. העלילה אותה טווה לואיס מרתקת את הקורא הצעיר: האחים מגלים עולם האחוז בקללת חורף נצחי בו חג המולד לעולם אינו מגיע, קללה אותה הטילה מכשפה רעה. בממלכה מתרוצצות שמועות בדבר נבואה על שני בנים ושתי בנות שיגיעו ויסירו את הקללה. במהלך ההרפתקה פוגשים הילדים בדמות מיתית, אריה בשם אסלן, המולך על נרניה ומופיע בה לסירוגין. הילדים מצטרפים למחנהו של אסלן ונערכים למלחמה במכשפה, מלחמה שתביא לסופה של המכשפה ועימו לקצו של החורף. אולם, בשלב מוקדם של העלילה המכשפה מפתה את אחד האחים, אדמונד, לבגוד באחיו ובאסלן, והוא נכנע לפיתוי ועובר לצדה. הדרך היחידה שבאמצעותה אדמונד יוכל להשתחרר מאחיזתה ולחזור לצד הטוב היא על־ידי הקרבתו העצמית של אסלן האריה. ואכן, אסלן מוצא להורג בידי כוחות הרוע, אך קם לתחייה מאוחר יותר ומנתב את העלילה לעבר הסיום הדרמטי – קרב אפי של הצד הטוב בהנהגתם של אסלן והילדים, נגד הצד הרע בהנהגת המכשפה. בעולם הפנטסטי שבו מתרחשת עלילת הספר, אולי בניגוד לעולם האמתי ולמלחמה המתחוללת בו, ברור לכולנו מי הרעים ומי הטובים. הסיום האפשרי היחיד הוא ניצחון הטובים על הרעים. אולם, סיפור הקרבתו של אסלן והקרב הבלתי נמנע מעלים שאלות דומות לאלו שעמדו בפני עמי העולם עם סיומה של מלחמת העולם השנייה: מה המחיר שיצטרכו לשלם הטובים בכדי להשיג את הניצחון ומה יקרה לרעים לאחר תבוסתם. לשאלות אלו מנסה לואיס לספק תשובה ביצירתו הדמיונית באמצעות שזירת רמזים ודימויים בתוכה, הלקוחים ברובם מהברית החדשה וממיתוסים נוצריים ידועים. במאמר זה אעמוד על ההקבלה בין דמותו של אסלן האריה לדמותו של ישוע, ועל ההקבלה בין דמותו של אדמונד, אחד מארבעת האחים, לדמותו של יהודה איש קריות. השאלה העולה מהקריאה בספרו של לואיס, בהתחשב ברקע ההיסטורי שבו הוא נכתב, היא מדוע משתמש הסופר דווקא בדמויות אלו? מה מנסה לואיס לומר בהקבלה בין הדמויות הספרותיות לישוע וליהודה איש קריות?

אבקש לטעון שלואיס מטיף למחילה ברוח הנצרות כדרך לתיקון ולשיקום העולם לאחר ההרס שזרעה מלחמת העולם השנייה. במילים אחרות, לואיס גורס שיש למחול לגרמניה הנאצית על חטאיה במלחמת העולם השנייה, על־אף ההקרבה שנדרשה מצד בעלות הברית בעת המלחמה, והקושי הכרוך בכך משנסתיימה. אחבר בין היצירה הספרותית על מרכיביה לתקופה ההיסטורית שבה היא נכתבה, ומתוך כך אנסה להראות כי לואיס מנסה לשכנע בצדקתה של תיאולוגיה נוצרית-סלחנית דרך יצירתו, כפי שמשתקף גם ממאמריו התיאולוגיים.  הפועל היוצא מאמירה זו משפיע לא רק על הבנתנו את כרוניקת נרניה, אלא אף על הבנתנו את השקפת עולמו הכללית של לואיס. נוסף על היותו מאמין נוצרי, דבר שניכר ביצירותיו הספרותיות והתיאולוגית כאחד, יואר רובד נוסף בתפיסתו: הטפה להשקפה פוליטית-תיאולוגית המכווינה לסלחנות כלפי גרמניה הנאצית, בניגוד לדעה הרווחת באותה תקופה[3]

תמונת פנים שחור לבן ק.ס.לואיס

"כתב את נרניה על רקעה של מלחמה נוראית", ק.ס. לואיס

בין הארון לתא הווידוי: הקבלה  ספרותית-תיאולוגית

 לואיס שילב ביצירותיו מוטיבים נוצריים רבים ועובדה זו ידועה ומקובלת במחקר האקדמי כמו גם בקרב מעריצי סדרת הספרים. החידוש אינו במציאת ההקבלות בין היצירה הספרותית לספרי הברית החדשה, אלו ידועים ונכתב עליהם רבות4. המשמעות העיקרית העולה ממאמר זה, הינה ברובד העמוק יותר, דהיינו בהשוואה ההיסטורית-תיאולוגית מתוך היצירה הספרותית-פנטסטית. לענייננו זה אציג שתיים מהאלגוריות הנוצריות לשם המחשת הטענה הרחבה יותר.

"נצח האריה אשר הוא משבט יהודה שרש דוד5 – אסלן כישוע" 

עוד לפני שאנו נפגשים בסיפור עם אסלן עצמו אנו נחשפים לתיאור שלו מיד שנייה: אסלן, איש! [...] מובן שלא! אני אומר לכם שהוא מלך היער, והוא בנו של הקיסר־הגדול־שמעבר־ לים. האם אינכם יודעים מיהו מלך החיות? אסלן הוא אריה – האריה האדיר מכולם[6]. משפט זה מציג את אסלן האריה כבנו של הקיסר הטרנסצנדנטי, האל מחד, וכמלך ״האדיר מכולם״ מאידך. ברור לקורא כי לא מדובר רק במעין ״מלך החיות״, כי אם בשליט עליון של נרניה כולה. יתרה מזו, לואיס אינו מסתפק בהצגה פשוטה ושטחית של דמותו של אסלן, אלא מגלם בה את מלוא מורכבותה התיאולוגית של דמותו של ישוע: הוא אינו איש, אך גם אינו אל, הוא מלך ובנו של האל – ״הקיסר־הגדול־שמעבר־לים״.

כל מהלך העלילה מכוון לרגע ההקרבה העצמית של אסלן, שיוביל למחילה מלאה לבוגד, כפי שארחיב בהמשך. ההקרבה העצמית והתחייה הן נקודות ההשקה הברורות ביותר בין דמותו של ישוע בכתבי הברית החדשה לדמותו של אסלן ביצירה. בדומה לישוע, אסלן לא מקריב את חייו רק בגלל חטאיו של  אדמונד, הוא מקריב את עצמו כדי לגאול את נרניה כולה מחטאיה ומכוחות הרוע ששולטים בה. ממש כפי שישוע מת כדי לכפר על חטאי האנושות: "בזאת הודיע האלהים את-אהבתו אלינו אשר שיח מת בעדנו ואנחנו עוד חטאים"[7], כך גם אסלן מביא גאולה ליצורי נרניה בהקרבתו העצמית. ניכר,  אפוא, כי לא מדובר ברמיזה מורכבת, כזו המתחבאת בין השורות שנדרש מאמץ רב בכדי לזהותה. ואכן, במכתב תשובה שכתב בשנת 1953 לילדה אמריקאית, ששאלה לפשר שמו של אסלן, ענה לואיס כדלהלן:

"As to Aslan's other name, well I want you to guess. Has there never been anyone in this world who: 1. Arrived as the same time as father Christmas; 2. Said he was the Son of the Great Emperor; 3. Gave himself up for someone else's fault to be jeered at and killed by wicked people; 4. Came to life again [...] Don't really know his name in the world. Think it over and let me know your answer!"[8]

ארבעת המאפיינים הנמנים כאן מבהירים היטב למי  התכוון לואיס כשיצר את דמותו של אסלן: זמן לידתו, עובדת היותו בנו של הקיסר, הקרבתו ותחייתו של אסלן מספקים הסבר מובהק להקבלתו לישוע. מכאן שעיצוב דמותו של אסלן, מלך נרניה, משקף לא רק את דמותו מזווית נוצרית.

הקנאה והתאווה והכבוד״ – אדמונד כיהודה איש קריות

אדמונד, אחד האחים בסיפור, חוטא בשלב מוקדם של העלילה בחטא הגרגרנות, אחדמשבעת החטאים עליהם אין מחילה על־פי הדוקטרינה הנוצרית, שהעובר עליהם נידון לגיהינום ללא אפשרות חנינה. בשל היחס המתנשא שקיבל מאחיו הגדולים, סוזן ופיטר, הוא נמשך לכיוונה של המכשפה הלבנה ונלכד ברשתה עקב חטאו ומתוך שאיפתו לנקמה. זאת לאחר שהוא אוכל מממתק מכושף שהיא מביאה לו, רחת לוקום[9], הגורם לו לרצות לאכול ממנו עוד ועוד. תאוותו לממתק, כמו גם לכוח ולעוצמה שהמכשפה מבטיחה להעניק לו, מעודדים אותו להתמסר לשירותה, והוא מוסר לה מידע על אסלן וצבאו. בגידתו של אדמונד כל־כך חמורה, שכמתברר מהמשך הסיפור, רק הקרבה עצמית של אסלן יכולה לשחררו מכבליו של הכישוף, בדומה להקרבתו העצמית של ישוע על־מנת לכפר על חטאי המין האנושי.

פסיפס של אריה בכנסייה אתיופית

"קיימת הקבלה בין אסלן לישוע". פסיפס האריה באיזור הכנסייה האתיופית ברחוב הנביאים

הממתק שמקבל אדמונד בעד שירותיו למכשפה נועד להתכתב עם דבר מה פעוט אחר שקיבל בוגד ידוע בנצרות, הלוא הוא יהודה איש קריות, אשר קיבל בעד בגידתו, לפחות על־פי גרסת הבשורה על־פי  מתי, ״שלושים כסף״, סכום פעוט בעבור בגידה בבן האלוהים. בעוד שאר הבשורות הסינופטיות לא מפרטות את מניעי הבגידה, במתי המניע ברור: "וילך אחד משנים העשר ושמו יהודה איש-קריות אל-ראשי הכהנים. ויאמר מה-תתנו לי ואמסרנו בידכם וישקלו-לו שלשים כסף. ומן-העת ההיא בקש תאנה למסר אותו."[10]

ביצירה הספרותית, כמו גם בבשורה על-פי מתי, המניע לבגידה הוא משהו קטן ודל ערך11, כזה שרק אנשים תאוותנים ביותר מוכנים לבגוד בשבילו, והוא מעורר בקורא ריחוק וסלידה כלפי בוגדים כאלו. ההקבלה ליהודה איש קריות אינה מסתכמת בכך, בצד של אסלן ידוע לחלוטין כי אדמונד בוגד, בדיוק כפי שישוע מודע לבגידתו של יהודה בו. ביצירה הספרותית פוגשים אנו את דמותו של מר בונה, אחד מתומכיו הנלהבים ביותר של אסלן, אשר מודע לבגידתו של אדמונד ומעברו לצדה של המכשפה הלבנה עוד לפני שהאחים מודעים לה: ״אין טעם לחפש אותו .[...] אנו יודעים לאן הלך״[12]. בדומה לכך, בברית החדשה ישוע מודיע לשליחים שאחד מהם הוא שיסגיר אותו, ולפי הבשורה על-פי מתי יהודה שואל את ישוע האם הוא שיסגיר אותו לידי ראשי הכוהנים וישוע עונה בתגובה: ״אתה אמרת״[13].

אולם, למרות בגידתו של אדמונד, מחליט אסלן לקבלו חזרה לשורותיו, וזאת לאחר שהשתכנע  בחזרתו בתשובה. אסלן ואדמונד מנהלים שיחה, שאנו כקוראים מודעים לקיומה אך לא לתוכנה, ממש כמו וידוי טוב בפני הכומר: ״אין צורך לספר לכם (ואיש אכן לא שמע זאת מעולם) אסלן, אבל הייתה זאת שיחה שאדמונד לא ישכח מה אמר לעולם״[14]. הדוקטרינה הנוצרית הדוגלת במחילה באה לידי ביטוי באופן גלוי, ואסלן לא נוטר לאדמונד טינה לאחר חזרתו בתשובה והצטרפותו אל כוחות הטוב. יתרה מכך, אדמונד הופך לגדול התומכים של אסלן ולגורם המכריע בהמשך, בקרב הגדול.

 סליחה בעת רצון: אסלן – בעלות הברית, אדמונד – מדינות הציר

שנות סיום מלחמת העולם השנייה אופיינו בוועידות שהחלו כבר באוגוסט ,1943 והמשיכו עוד מספר שנים לאחר סוף הלחימה בפועל. מטרתן הייתה להחליט על צעדים שינקטו נגד  גרמניה לאחר ההפסד הממשמש ובא שלה ושל בנות בריתה מחד, ועל שיקומן של שאר מדינות אירופה מאידך. בין ה־12 ל־16 בספטמבר ,1944 נערכה ועידת קוויבק השנייה בעיר קוויבק שבקנדה, בהשתתפות נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ׳רצ׳יל ומפקדי צבאותיהם. בוועדה זו התקבלו החלטות לגבי המשך המלחמה והוחלט בה, בין היתר, כי גרמניה תחולק לאזורי כיבוש לאחר תבוסתה, ועל צעדים כלכליים ומשפטיים שינקטו נגדה בסוף המלחמה, במסגרת תכנית מורגנטאו[15].

לואיס כתב את ספרו על רקע תקופה זו ואחריה, משנסתיימה המלחמה ונתקבלו החלטות שנועדו לשנות את גורל המין האנושי כולו; ביניהן החלטה חוצת יבשות, לאומים והשקפות - לשמור על השלום בעולם, לראשונה בהיסטוריה. האריה המכשפה וארון הבגדים מתאר קרב גדול שבו ברור מי הטובים ומי הרעים, כמו שהיה ברור לבעלות הברית שהן נלחמות נגד הרוע. כמעט ולא ניתן להפריז במשקלן הכביר של השאלות שעמדו בפני מקבלי ההחלטות דאז, ועל הכוח שהיה בידם לעצב את פני העולם. השאלות העומדות בפני אסלן כאשר הוא פודה את אדמונד ומדריך את פיטר לקראת הקרב המכריע הינן דומות, וכמעט זהות, לאלו של מנהיגי העולם המערבי: איך להתמודד עם בגידה של אחד מהאחים שהוא כעם ממשפחת עמי העולם? מה יש לעשות לאחר שיסתיים הקרב בניצחונם של הטובים? איזה עולם צריך לעצב? האם יש לנקוט בהשקפה סלחנית או תקיפה כלפי מי שסר מדרך הישר?

ההקבלה בין היצירה הספרותית למאורעות ההיסטוריים אינה מלאה, אדמונד כמייצג את הכוחות שסטו מדרך הישר משתתף בעלילת הספר בקרב המכריע בצד הטוב, בניגוד למלחמה ההיסטורית. אולם רעיון הסטייה מדרך הישר והחזרה אליה באמצעות סליחה מראה לנו את האפשרות לתיקון הבגידה כפי ששואף לואיס להמחיש. ניתן אף לומר שאילו יחליטו האומות לאמץ את המוסר הנוצרי הרי שעמי אירופה יתאחדו ויוכלו להתגבר על הרוע – המלחמה באשר היא. נוסף על היצירה הספרותית, עסק לואיס בשיחות הגותיות ותאולוגיות רבות, ושלח ידו  בכתיבה בנושאים אלו בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה ולאחריה. אחת המסות הידועות שלו היא על האתיקה מתוך הקובץ השקפות נוצריות שפורסם בשנת ,1967 אך נכתב לאורך שנים רבות. את על האתיקה כתב לואיס ב־,1943 ובמסה זו הוא מפרט את השקפתו לגבי שאלת המוסר הנוצרי, והאם יש לכפות מוסר זה על העולם כולו על־מנת למנוע את הריקבון המוסרי שאליו מתדרדרת האנושות. נושא דיון זה בער באותה תקופה בשל מאורעות המלחמה. להשקפתו של לואיס אין לדון כלל בשאלה, שכן המוסר האלוהי הוא המוסר הבסיסי הקיים בכל אדם, ומסריה של הנצרות מראשיתה הופנו אל אנשים שהכירו את המוסר האלוהי, אך הפרו אותו. הוא מוכיח את טענותיו באמצעות ציטוט ממקורות ראשוניים דוגמת האיגרת אל הרומיים. טענתו היא שאין להמציא מוסר חדש אלא לשמר את המוסר האלוהי ולחזור למקורותיו. הנחת המוצא של לואיס במסה זו מובילה לכך שיש לדבוק במוסר הנוצרי בכל החלטה שאנו נדרשים לקבל. מתוך השקפה זו, נראה שיש למחול לחוטאים ולקבל את חזרתם בתשובה ואף לעזור להם בכך, גם במחיר כבד[16].

נופי הרי ומפרץ מורן בקרבת ניוקאסל

הרי מורן בסביבת העיר ניוקאסל, שנופיהם נתנו ללואיס את ההשראה לכתיבת סיפורי נרניה

הנחה זו מתחברת לאחד המוטיבים הנוצריים העיקריים בסיפור – קרבנו של אסלן. הקושי של אסלן להקריב את עצמו כדי לפדות את אדמונד מתואר בהרחבה ביצירה הספרותית. יתרה מכך, נראה שהוא עצמו אינו בטוח מה יהיה גורלו לאחר שיסגיר את עצמו לידי המכשפה והוא מכין את פיטר לקרב באמירה: ״לא אוכל להבטיחך כי אמנם אהיה שם״[17]. קרבנו של אסלן הוא כבד ואין להקל בו, למרות, ואולי מכיוון, שהוא קם לתחייה, שכן תחייתו לא הייתה מתאפשרת לולא היה זה קרבן בלב שלם. קרבן אישי כבד זה ניתן להקביל לאזרחים ולחיילים שהקריבו בעלות הברית בעת הלחימה, ואכן, בתיאורו המפורט את סצנת ההקרבה של אסלן[18] נותן לואיס (אשר השתתף בעצמו במלחמת העולם הראשונה ונפצע במהלכה)[19] מענה למבקריו האפשריים ומראה שהוא אינו מזלזל באבדן, אלא מוקיר ומכבד אותו. עם זאת, להשקפתו, למרות הקושי והכאב יש לשקול אפשרות של ״התחלה מחדש״,שתנבע מתוך האובדן ומתוך סליחה.

אדמונד הוא אחיהם של שלושת הגיבורים האחרים, ובגידתו באסלן ובצד הטוב של יצורי נרניה כמעט ומובילה למפלה במלחמה. ברור שכדי להציל אותו נדרשים צעדים קיצוניים. בדומה לכך, גם בכדי לשקם את גרמניה נדרשו צעדים קיצוניים, והצורך בכך לא היה ברור לכולם. כאן מגיע פיטר, האח הבכור, ונותן את המענה לכל הספקנים באומרו כי: ״הוא האח שלנו למרות הכול״[20], ובכך חותם את הדיון בקשר לאדמונד, וחורץ את גורלו של אחיו לטובה. פיטר לא מוותר על אחיו, ובאופן דומה, למרות שגרמניה בגדה במין האנושי, היא ראויה למחילה ולשיקום כחלק אינטגרלי ממשפחת העמים.

יתרה מזאת, לא מן הנמנע שלואיס מבקש לומר שגרמניה הונעה לכבוש שטחים ולהעצים את כוחה כי היא נכנעה לתאוותיה, כמו אדמונד. מתוך השוואה זו, בוחר אולי לואיס ״לתרץ״ את בגידתה באחיותיה (מדינות אירופה) בשל כניעתה לפיתוי לעצמה ולכוח, ולהסביר שהיא נבעה מתחושת התנשאות שהפגינו כלפיה בסיום מלחמת העולם הראשונה. זאת בהתאמה לדמותו של אדמונד, שאחיו הבוגרים גילו כלפיו יותר משמץ של התנשאות בתחילת העלילה. בדומה לתחושות הקשות של העם הגרמני כלפי אומות העולם ערב עליית המפלגה הנאצית  לשלטון, מרגיש אדמונד מושפל ומדוכא תחת יחסם המבזה והמתנשא של אחיו הגדולים. כך, כאשר מגיעים כל האחים לראשונה יחדיו אל נרניה כועס פיטר על אדמונד ומכנה אותו בשמות ואדמונד בתגובה אומר לעצמו: ״אני עוד אחזיר לכם על זה, חבורה של שחצנים נפוחים״[21]. ואכן, על-פי חלק מהחוקרים, הקרקע הוכשרה לעליית המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר לשלטון בשל הפיצויים העצומים שהייתה צריכה גרמניה לשלם אחרי מלחמת העולם הראשונה[22], דבר שגרם לשפל כלכלי כבד במדינה אשר עורר תחושת נקם בקרב חלק ניכר מהאזרחים[23].

 זה אנושי; לסלוח – אלוהי״ – הצהרה תיאולוגית-פוליטית

יצירתו הספרותית של לואיס הייתה חלק בלתי נפרד מחייו. חברו הטוב ומכניסו לחיק הנצרות הקתולית, הסופר ג׳.ר.ר. טולקין, ניהל עמו ויכוחים רבים בנושא. אולם, בעוד שטולקין גרס שפנטסיה צריכה להיות מנותקת לחלוטין מהעולם המציאותי, עולם שלם בפני עצמה, טען לואיס לעומתו שהפנטסיה היא חלק אינטגרלי מעולמנו וכי השניים אינם ברי הפרדה[24]. השקפותיו התיאולוגיות של לואיס ניבטות בכל כתביו – פרוזה, מסות ומאמרים כאחד. ניתן לראות דוגמאות לכך בקובץ המאמרים והמסות השקפות נוצריות הנזכר לעיל, כמו גם בחליפות המכתבים בינו לבין קוראים, עמיתים ועוד.

דוגמה בולטת ליחסו שללואיס לפיתוי וההתמודדות עמו ניתן לראות בספרוChristianity .Mere  ספר זה הוא העלאה לכתב של שיחות רדיו שניהל לואיס בתחנת הרדיו של ה־bbc בשנים .1942-1944 בספר הוא מתייחס, בין שאר הנושאים, לנושא הפיתוי, ומסביר שאין האדם יכול לדעת עד כמה חזק הפיתוי עד שינסה להתנגד לו. רק מי שניסה להתנגד לרוח חזקה יוכל לדעת מה חוזקה, לא זה שיתכופף תחתיה. זאת אומרת שאנשים רעים יודעים על רוע מעט מאוד לעומת הטובים, אלו שחווים את הפיתוי, אך מתנגדים לו בעצמה הולכת וגוברת עם הזמן, שכן עצמתו של הפיתוי גדלה בהתאם[25]. למעשה, טוען לואיס, אין אדם שמצליח להימנע לחלוטין מהפיתוי, למעט ישוע עצמו[26]. מכאן, שהפיתוי של אדמונד ביצירה ושל גרמניה ערב המלחמה, הוא דבר שאין לאף אחד דרך להבין את עצמתו, משל ״אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו״[27].

החיבור בין מאורעות המלחמה וההחלטות שהיו צריכות להתקבל בסופה לסיפור העלילה הוא אולי אינו הכרחי, אולם לטענתי לואיס מנסה להעביר ביצירתו מסר נוצרי הנוגע אליהם, גם אם לא במודע. המוסר האלוהי, על־פי השקפתו הנוצרית של לואיס, צריך לעמוד בראש סדר היום ויש להישען על עקרון מוסר זה בחוק, במשפט ובכל החלטה יומיומית. דבר זה משתקף בחיבוריו האקדמיים והתיאולוגיים של לואיס, וניסיתי להראות כי כך גם ביצירתו הספרותית. אם נקבל כנכונה את ההשוואה בין הדמויות הספרותיות (והאלגוריות הנוצריות שמאחוריהן) לבין בעלות הברית וגרמניה בסיומה של מלחמת העולם השניה, הרי שלואיס מנסה בהאריה, המכשפה וארון הבגדים[28] להטות את לב מקבלי ההחלטות לטפח גישה של רחמים, סליחה ואולי אף ״הפניית הלחי השנייה״ ביחסים בינם לבין גרמניה המובסת.

אריה שוכב ליד עץ

"סליחה אדוני, יש לך דקה לשמוע על ישוע המשיח מנצרת?"

סוף דבר הכול נשמע

ללואיס יש בספר האריה, המכשפה וארון הבגדים שני מניעים נסתרים. הראשון הוא תעמולה נוצרית והנגשת סיפורי הברית החדשה לילדים ולנוער תוך הקבלה של גיבורי הדת הנוצרית לגיבורי הפנטסיה שיצר בספרו. מניע זה כבר מוסכם ומקובל בקרב הקהילה האקדמית, ואילו את המניע השני, שעודו לוט בערפל, ניסיתי לחשוף במאמר זה, והוא: פנייה,  אולי אפילו כזו שאינה מודעת, לקהל בוגר יותר. בפנייה זו גורס לואיס שעל־מנת לתקן את העולם ולהובילו למסלול טוב יותר לאחר מלחמת העולם השניה עלינו לדבוק בערכי הנצרות ובראשם בערך המחילה. רק באמצעות סליחה וקבלת החוטאים בחזרה לחיק המין האנושי נוכל להתקדם ולהחלים ממאורעות המלחמה. הצד הטוב לעומת הצד הרע, המלחמה הממושכת וההחלטות הקשות הנדרשות לקראת סיומה ובסופה – כל אלו מבהירים את ההקבלה שעורך לואיס.

דעה זו, שניתן על־פי טענתי לזהות בספרו של לואיס, עלולה להתפרש באופן בעייתי על רקע מלחמת העולם השנייה. במלחמה זו בגדה גרמניה הנאצית במין האנושי כולו והובילה את העולם לסף אבדון בטירוף הקרבות והלחימה. אמירה כזו, שיש לסלוח ולמחול על־אף הנזק שנגרם והקרבנות הרבים מספור שהוקרבו בעיקר על־ידי בעלות הברית[29], עלולה הייתה להתקבל בעין לא חיובית בלשון המעטה, ועל כן לא מן הנמנע שבחר לואיס לעטוף מסר זה בסיפור ילדים חביב לכאורה.

אם נקבל את טענתי אפילו בצורה חלקית, הרי שהתמונה החביבה שעולה בדמיוננו כאשר אנו חושבים על יצירות הפנטסיה הקלאסיות של לואיס תקבל גוון שונה. יכול להיות שיהיו אלו גוונים אופטימיים יותר, ברוח המוסר האלוהי השב לתחייה לאחר שנים של מלחמה, אם הקורא הוא בעל השקפה נוצרית ותומך בדעותיו הפוליטיות של לואיס. אולם בעיניו של מי שאינו מוכן ליפול ברשת של תעמולה נוצרית מובהקת בקלות כה רבה, תצטייר תמונה בעלת גוונים קודרים יותר. ״לעולם לא עוד״ היא הסיסמה המהדהדת אותה יאמצו, ככל הנראה, גם מתנגדיו של לואיס.

אלישע ליפין כתב את המאמר, שהודפס במקור במגאזין קאנון, בשנתו השנייה ללימודיו במרכז האקדמי שלם.

בתמונת הכותרת: תצפית אל הרי מורן, בסביבת העיר ניוקאסל, שנופיהם נתנו ללואיס השראה

רוצים לדעת עוד על פילוסופיה מערבית והגות יהודית?
בואו ליום הפתוח בתאריך 26.01
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.

הערות:

;Clive Staples Lewis :אנגלית .1
.22.11.1963 - 29.11.1898

.The Lion, the Witch and the Wardrobe :אנגלית .2
.[1961] 2005 הוצאת ביתן-זמורה

3. דוגמה לכך ניתן למצוא בתכנית מורגנט או שהציעה למנוע לחלוטין תעשייה בגרמניה על־מנת למנוע כל אפשרות עתידית של לחימה גרמנית ולמעשה כל אפשרות לשיקום. בלשונו של מורגנטאו עצמו: "מעל הכול חשוב שכל אדם בגרמניה יבין היטב שגרמניה היא אומה מובסת״מתוך: ג׳אדט .2009

4. ראו לדוגמה את מאמריהם של: Brennan ו־King שפורסמו באתר Into the Wardrobe המוקדש ליצירותיו של לואיס.

5. חזון יוחנן, ה׳, .5

6. לואיס 2005: 75 (אלא אם מצויין אחרת, ההפניה לואיס 2005 מתייחסת לספר האריה המכשפה וארון הבגדים.)

7. אל הרומים, ה', 8.

Lewis 1995: 32 .8

או ״מעדן טורקי״ בגרסה האנגלית ובתרגום ישן יותר.

10. הבשורה על־פי מתי, כו׳, .16-14

11. 2006 לנדסמן

12. 79 :2005 לואיס

13. הבשורה על־פי מתי, כו׳, .25

14. 124 :2005 לואיס

Yoder 1993:39 .15

Lewis 2014: 54-69 .16

17. 130 :2005 לואיס

18. תיאור המשתרע על-פני שמונה עמודים. לואיס :2005 .138-131

19. לואיס:2005 XI (ביטול האדם, הוצאת שלם.)

20. 80 :2005 לואיס 

21. 55 :2005 לואיס

22. לשם המחשת כובד הקנסות, את התשלום האחרון לפיצויים ממלחמת העולם הראשונה ביצעה גרמניה ב 3- באוקטובר,2011 וראה: Crossland .2010

Paxton and Hessler 2012: 143-155 .23

24. לדוגמה בהקדמה שכתבנו של טולקין לספרו עץועלה, 11-8: 1993 טולקין

25. בדומה למדרש בגמרא, בבלי סוכה נבע״א.

Lewis 2015: 142-143 .26

27. משנה אבות ב ד.

28. הבשורה על־פי מתי, ה׳, 39

29. כ־36.5 מיליון אנשים נהרגו בקרב האירופאים לבדם במלחמהמתוכם כ־19 מיליון אזרחים.