email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

כוח עצום נושא עימו אחריות עצומה: על הפסיכולוגיה של גיבורי העל

מה יש בהם בגיבורי העל שמושך את ליבנו אחריהם? האם ניתן לתת בגיבורי העל סימנים? הפסיכולוג ד"ר עמית פכלר בניתוח יונגיאני על גיבורים, אלים ואנשים בשר ודם
כוח עצום נושא עימו אחריות עצומה: על הפסיכולוגיה של גיבורי העל

בסרט "ספיידרמן: השיבה הביתה", מנסה הדודה מיי לנחם את אחיינה המצוברח, תלמיד התיכון היתום פיטר פארקר, במילים: "הו, פיטר, אני יודעת שקשה לנסות ולהשתלב, עם כל השינויים שעוברים על הגוף שלך, הוא פורח עכשיו". הדודה מיי אינה יודעת מה שהצופים יודעים: השינויים הגופניים של פיטר פארקר אינם השינויים ההורמונליים של גיל ההתבגרות, כי אם יכולות על-אנושיות לטפס על קירות, לעצור רכבות נוסעות ולזהות סכנה במרחק קילומטרים רבים ממנה. ספיידרמן הוא אחת הדמויות המאכלסות את עולם גיבורי העל שהפכו לדמויות מוכרות בתרבות העכשווית. שני העשורים האחרונים מלווים בפריחה של סרטים המבוססים על חוברות הקומיקס האמריקניות מארוול ודי-סי, וגיבורי על מנפקים את שוברי הקופות ההוליוודיים שנה אחרי שנה: סופרמן, באטמן, גל גדות (כלומר: וונדר-וומן) וחבריהם לקבוצת "ליגת הצדק"; אקס-מן, שומרי הגלקסיה, הענק הירוק, איירון-מן, ת'ור, קפטן אמריקה, הפנתר השחור, אנט-מן וחבריהם לקבוצת "הנוקמים". מהם המאפיינים הפסיכולוגיים המשותפים לדמויות אלה, היכולים להסביר את האחיזה העמוקה שקנו להם בתודעה העולמית, דרך התרבות הפופולרית?

דמויות המתקבעות בתודעה ניחנות בכמה תכונות אשר מהדהדות את החוויה האנושית לאורך הדורות. רעיונות וסמלים אשר שורדים במשך אלפי שנות קיום המין האנושי נקראים "ארכיטיפים", מונח שטבע הפסיכולוג השווייצרי קרל יונג. ארכיטיפ הוא אידיאה בעלת משמעות כלל-אנושית; למשל, ארכיטיפ האב, ארכיטיפ האם, ארכיטיפ הילד הנבחר, ועוד. יונג גרס כי חייו של אדם כוללים בתוכם התפתחות פסיכולוגית, שבה האדם בוקע ממצב התחלתי, עוברי, וגדל באופן שיביא אותו להגשים את ייעודו, לממש את הפוטנציאל היצירתי שלו ולהביא לידי ביטוי מלא ככל האפשר את נטיותיו ואת יכולותיו. הארכיטיפ של תהליך זה נקרא "מסע הגיבור", ובו כל אדם הוא הגיבור של סיפור חייו, ועליו להתגבר על מכשולים ולהיאבק במפלצות על מנת להגיע להשלמת התהליך ולהגיע לשלב שבו הוא שלם מבחינה נפשית, שלב שנקרא "אינדיבידואציה". מה לזה ולספיידרמן וחבורתו? גיבורי העל מגלמים תכונות ארכיטיפיות המשותפות לכולנו; כמונו, גם הם מצויים במסע לעבר ההגשמה העצמית. הבה נתחקה אחר שבעה מאפיינים בולטים של גיבורי העל, ונראה אם בכוחם ללמד אותנו משהו על הפסיכולוגיה שלנו.

 

ארכיטיפ מס' 1: יתמות

בובה של סופרמן משחקת בבובה של סופרמן

"תמותם הממשית של גיבורי העל היא הקרנה של חוויית היתמות הכלל-אנושית.", סופרמן

גיבור העל לעולם אינו גדל אצל הוריו הביולוגיים. גם גיבורים מחוץ לעולם הקומיקס, כגון לוק סקייווקר ממלחמת הכוכבים, הארי פוטר ואף משה רבנו, מעבירים את ילדותם אצל הורים מאמצים או אצל קרובי משפחה אחרים. זיגמונד פרויד טען כי לכל אחד מאיתנו פנטזייה רבת-עוצמה לאורך הילדות, שלפיה הורינו האמיתיים אינם הורינו הרגילים, האפרוריים, שגוערים בנו לגמור יפה מהצלחת וללכת לישון מוקדם, כי אם מלך ומלכה הנמצאים אי-שם. בילדותנו, גורסת הפנטזיה, הופרדנו מהורינו הביולוגיים ונאלצנו להתפשר על משפחה מאמצת נטולת-קסם. הפנטזיה הזאת עוזרת לנו להאמין שיש בנו משהו ייחודי ולשאוף להגיע אל מעבר למגבלות החיים שאל תוכם נולדנו: הורינו האמיתיים מוכרחים להיות אצילים, רמי-מעלה, קוסמים, ולא המוגלגים המוכרים לנו בגופייה ובנעלי בית. קאל-אל, שבבגרותו יכונה סופרמן, נשלח מכוכב מולדתו קריפטון כדי שלא ייספה עם יתר תושביו בפיצוץ; תיבת הגומא של משה, השטה על היאור, מוחלפת בחללית העושה דרכה אל כוכב הלכת הנחות-משהו, "ארץ". ספיידרמן איבד את הוריו בנסיבות מסתוריות. סופרמן מאומץ על ידי זוג חוואים חשוך-ילדים, ספיידרמן גדל אצל דודיו, בן ומיי. יתמותם הממשית של גיבורי העל היא הקרנה של חוויית היתמות הכלל-אנושית. ויתמות מביאה עימה רגש לא נעים, נפוץ מאד בפולניה וברחבי הגלובוס כולו: רגש האשמה.

 

ארכיטיפ מס' 2: רגש אשמה כמניע לפעולה

קםטן אמריקה מחזיק את המגן שלו בארשת קרב

"לאורך חייו הוא מנסה לתקן את הנזק שגרם בדמיונו לאנשים האהובים עליו ביותר.", קפטן אמריקה

בתחילת הסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" מואשם טוני סטארק, הוא איירון-מן, בגרימת מוות ברשלנות לילד קטן. האשמה זאת מחוללת את הקונפליקט המרכזי בעלילת הסרט. "כוחות עצומים נושאים עימם אחריות גדולה", נאמר לספיידרמן כשהוא מגלה לראשונה את כוחותיו; זהו מוטו אקזיסטנציאליסטי: הרצון החופשי, כוח הבחירה שאדם עושה בחייו, מחייבים אותו לתת על בחירותיו דין וחשבון. היכולות האישיות נשפטות במשפט המוסר, וכשמדובר במוסר, מדובר במצפון. והמצפון של גיבורי העל מייסר אותם החל משלב מוקדם בחייהם. הוריו של ברוס ויין נרצחו לנגד עיניו על ידי כייסים; דודו האהוב של פיטר פארקר נרצח במהלך שוד שפיטר לא הצליח למנוע. כל אחד מהם נשבע שיקדיש את חייו למיגור הפשע, וכך היו לבאטמן ולספיידרמן. חוויה אמיתית של יתמות ואובדן – ולא רק הכמיהה להורים אחרים – מלווה תדיר באשמה; הנפש של הילד כמו אומרת: "אילו התנהגת אחרת, אילו היית ילד טוב יותר, זה לא היה קורה". הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין גרסה כי התינוק נולד עם רגשות של אהבה ושל תוקפנות, וכי לאורך חייו הוא מנסה לתקן את הנזק שגרם בדמיונו לאנשים האהובים עליו ביותר. ניסיונות התיקון הללו יכולים להתבטא ברצון להיטיב עם הזולת ולהושיע אותו בעת צרה.

 

ארכיטיפ מס' 3: פנטזיית ההצלה

ד"ר סטריינג' מני ידיון מול דוכן פסיכיאטרי עם בובה של צ'ארלי בראון

"המשאלה לרפא את ההורה מחוליו היא נחלתם של ילדים ברחבי תבל ולאורך הדורות.", ד"ר סטריינג'

כמו הים, כמו לב הים, ליבו של מרקו סוער בו: המשאלה לרפא את ההורה מחוליו היא נחלתם של ילדים ברחבי תבל ולאורך הדורות. גם כאן היה פרויד הראשון שזיהה את הנושא הזה. הילד שמביא לאימו את פרח לב הזהב, הילד ההולנדי שסגר באצבעו את הסכר ומנע שיטפון שיטביע את בני עמו, הנער האדמוני-עם-יפה-עיניים שמתנדב להילחם בענק המבהיל ששולחים הפלישתים – כל אלה דוגמאות לילדים שמצילים את המבוגרים. כולם רוצים, כמו בשירו של יהודה אטלס, שיגידו עליהם – "זה הילד שהציל את המדינה". ילדים כאלה מרגישים אחריות לשלומם של אחרים ושואפים להיות אלה שמביאים להם מזור. לשם כך הם מפתחים חושים מחודדים במיוחד – חוש שישי עכבישי כמו של ספיידרמן או חוש שמיעה על-אנושי כמו של דרדוויל; ובמקרים מסוימים, חוש טלפתי לקריאת מחשבות, כמו של פרופסור אקס, דוקטור סטריינג' ועוד. חושים אלה מהדהדים את החיישנים הפסיכולוגיים, את האינטואיציה של הילד הרגיש ("הילד המחונן", בלשונה של אליס מילר), המזהה את מצבה הרגשי של אימו ומושיע אותה ממצוקתה. הפסיכואנליטיקאי שנדור פרנצי היה הראשון לייחס אינטואיציה וטלפתיה לילדים רכים; הוא התרשם כי "הפחד ממבוגר חסר מעצורים, מבוגר הנראה משוגע, הופך את הילד למעין-פסיכיאטר": האם לא ניתן לומר כי האויב של גיבור העל, הרשע המאיים להשתלט על העולם, אינו אלא גלגולו הבדיוני של המבוגר המתנהג בצורה משוגעת? ואומנם, ילדים רבים שלא התמזל מזלם להיעקץ על ידי עכביש רדיואקטיבי, מכוונים את רגשות האשמה ואת פנטזיות ההצלה שלהם ופונים לכיוון ארצי יותר: הם נעשים אנשי בריאות הנפש.

 

ארכיטיפ מס' 4: בני אדם כאלים – להשיב את הגלגל לאחור

וולברין מניף סכיניו

"השאיפה להציל את העלמה במצוקה ואת העולם כולו היא שאיפה יומרנית-משהו.", וולברין.

השאיפה להציל את העלמה במצוקה ואת העולם כולו היא שאיפה יומרנית-משהו. לעוף בשחקים, להקפיא את האויב בהבל פה, להרים מכוניות באוויר – אלה יכולות על-אנושיות. האלים היוונים הקדימו למעשה את גיבורי מארוול ודי-סי: אטלס נושא את העולם על כתפיו. זאוס מחולל ברקים ורעמים במו פיו. אך מעבר ליכולות אליליות כאלה, דומה כי אין יכולת נחשקת יותר משליטה בממד הזמן (תחום שנמצא בשליטתו של כרונוס, אביו של זאוס). "נקע גלגל הזמן, חרג מעל כנו", אומר המלט של שקספיר, ומוסיף מייד, "אבוי לי כי עליי לשוב ולהתקינו". כדי לתקן את כל מה שרקוב בדנמרק, או במילים אחרות, כדי להציל את העולם, צריך להיות כול-יכול, אומניפוטנטי בלעז. כולנו שוגים לעיתים באשליות כאילו בכוחנו לשנות את מה שאינו ניתן לשינוי, ומצד שני, בלי קורטוב אומניפוטנטיות או חשיבה מאגית, המייחסת לנו כוחות קסם, מהיכן היינו שואבים תקווה ברגעים קשים? האדם מדמה את עצמו לאל כדי לשלוט בגורלו. "לו להשיב ניתן / את מחוגי הזמן" שר אושיק לוי בבלדה לשוטר אזולאי. ומוטיב השבת הזמן אחורנית וביטול אסונות שקרו בעבר הרחוק או הקרוב חוזר בפעולתו של סופרמן בסרט הראשון בגילומו של כריסטופר ריב, הסובב סביב כדור הארץ כדי לבטל את רוע הגזֵרה של מות אהובתו, לואיס ליין בגילומה של מרגוט קידר (שהלכה השבוע לעולמה, ברעידת אדמה), ובפעולתו של וולברין הנשלח לעבר כשליחו של פרופסור אקס בסרט "אקס מן: העתיד שהיה", ובפעולותיו של דוקטור סטריינג' המשתמש בכוח האסור לחזור בזמן כדי להפר את העתיד השחור. מעריצים שנותרו שמוטי לסת מסופו המפתיע של הסרט "הנוקמים: מלחמת האינסוף" מייחלים להמשך שיעשה שימוש דומה בזמן, וישיב הביתה בשלום את גיבוריהם שנקלעו למצב המאיים לפורר את קיומם.

 

ארכיטיפ מס' 5: אלים כבני אדם

ת'ור מניף את פטישו

"רוב הגיבורים הם בעלי חולשה בולטת, מאז שמשון הגיבור.", ת'ור.

אטלס, זאוס וכרונוס שנזכרו בסעיף הקודם הם חלק מחבורת האלים שוכני האולימפוס במיתולוגיה היוונית. גיבורי העל מן הקומיקס עוצבו כווריאציות מודרניות – ואמריקניות, ברובן – של שותי הנקטר האולימפיים. הרקולס זכה לדמות משלו ביקום של מארוול, אך לזמן קצר. ת'ור הוא אל סקנדינווי שנולד בממלכת אסגארד. העיקרון זהה: אלים בעלי כוחות עצומים וחולשות אנוש: אהבה, שנאה, קנאה, ידידות. הם רבים ביניהם ומתפייסים כדי להילחם באויב משותף, עורכים ביניהם תחרויות מי החזק ביותר (שיצליח להרים את פטישו של ת'ור, למשל). וכמובן – יש להם נקודות תורפה. סופרמן נחלש כשהוא בא במגע עם החומר קריפטונייט, הקרוץ מכוכב המולדת שלו קריפטון; טוני סטארק (בחוברות, לא בסרטים) הוא אלכוהוליסט; פרופסור אקס מרותק לכיסא גלגלים; הענק הירוק אינו שולט בכעסו והופך לילד קטן וזועם. רוב הגיבורים הם בעלי חולשה בולטת, מאז שמשון הגיבור. החולשה הזאת היא עקב אכילס שלהם. החולשה הזאת מהדהדת גם את ארכיטיפ "המרפא הפצוע" – המושיע שבעצמו למוד סבל, טראומות וחולי.

ארכיטיפ נוסף הקשור לכך הוא ארכיטיפ "הגאולה דרך הביבים": המסע אל הגדולה עובר בשפל המדרגה: יוסף המקראי עלה מן הבור להיות המשנה למלך מצרים; הרקולס התחיל את דרכו בטאטוא צואת הסוסים באורוות – והסרט "אחרוני הג'דיי" בסדרת "מלחמת הכוכבים" מסתיים בתמונה של ילד המטאטא את בית אדוניו ואז אוחז במקל המטאטא ההופך בידיו לצללית של חרב אור – נשקו של אביר הג'דיי. פיטר פארקר חטף אולי מכות בתיכון מפלאש הבריון, אבל כספיידרמן הוא יראה לו מה זה. חבורת האקס מן הוקאו מחוץ למחנה החברה האנושית והתייחסו אליהם כאל יצורים מוזרים ונחותים (הסרט הראשון בסדרה נפתח בתמונה של גדר תיל, רמז מוצהר למחנות הריכוז בשואה), אך כמוטנטים שעברו הכשרה אצל אביהם הרוחני פרופסור אקס, הם יושיעו את העולם – ויביאו גאולה לעצמם.

 

ארכיטיפ מס' 6: מטמורפוזה – גלגול צורה

ספיידרמן הפוך רקע שחור

"פריחתו של הגוף, שעליה סחה הדודה מיי לפיטר פארקר, מתורגמת מבחינה נפשית להופעתם של כוחות-על", ספיידרמן.

מאז חדרו לחיינו הסמארטפונים, קשה לקלארק קנט למצוא תא טלפון שבו יוכל להחליף בגדים ולעטות את הגלימה עם ה-S. אובידיוס היה משורר רומי שחי בתחילת הספירה הנוצרית ואחד מחיבוריו הנודעים ביותר נקרא "מטמורפוזות" או "גלגולי צורה". הרבה לפני שפינוקיו הפך מבובת עץ לילד אמיתי, לפני שהברווזון המכוער גילה שהוא ברבור ולפני שגרגור סמסא התעורר בגוף של שרץ, כתב אובידיוס על הנימפה דפנה שהפכה לעץ במהלך מנוסתה מאפולו ועל יופיטר שהפך את אהובתו הסודית איו לפרה, כדי להסוותה מעיניה של אשתו הקנאית יונו.

מדוע נושא גלגולי הצורה כה קוסם לקוראים? מכיוון שגיל ההתבגרות וההתפתחות הגופנית הכרוכה בו מהווים זירה של מטמורפוזות: הצמיחה לגובה, השיער המופיע באזורים חדשים בגוף, התעבות הקול וכמובן – התפתחותם של איברי המין וביטויי הפריון אצל הנערה ואצל הנער. פריחתו של הגוף, שעליה סחה הדודה מיי לפיטר פארקר, מתורגמת מבחינה נפשית להופעתם של כוחות-על: הנערה המתבגרת מתחילה להבחין בכך שסובביה, החל מאביה, מגיבים אליה בצורה חדשה; שגופה המתקמר משפיע בצורה ברורה וחד-משמעית על מי שעד כה ראה בה ילדה בלבד. אין זה מקרה שחבורת האקס מן הוגדרה כחבורת נערים ונערות בעלי יכולות יוצאות דופן, שהחברה הסובבת מתקשה להבינן. זאת חוויה משותפת למתבגרים רבים. סטורם, או סופה, אחת החברות בקבוצה, שולטת במזג האוויר; ג'וני סטורם מ"ארבעת המופלאים", מתלקח בשניות והופך ללפיד האנושי; אלה ביטויים של הסער והפרץ, הלהט והאש, המאפיינים את גיל ההתבגרות. המתבגרים חווים את עצמם לעיתים כזרים לגופם ונמצאים בשלב ההתפתחותי המכונה בפי אריק אריקסון "גיבוש זהות". במהלך שלב זה צפוי שירגישו כאילו הם יותר מאדם אחד; לעיתים החוויה יכולה להיות של פיצול אישיות.

 

ארכיטיפ מס' 7: פיצול אישיות

חיילי סערה לוקחים את הג'וקר

"אם צד הצל הוא צד הרוע, איפה יבוא לידי ביטוי? כאן נכנס הנבל", הג'וקר

בסרט "גריז 2" שואל התלמיד השקדן המכונה "שייקספיר" את מישל פייפר, היפהפייה של השכבה, אם קראה את "סופרמן". אין זה משפט תמים בנוסח "קראת את האחרון של גרוסמן?" אלא רמז לכך שדמותו החנונית של שייקספיר השקדן מסתירה את האופנוען קר הרוח המפציע בשמי התיכון בלילות. קרל יונג גרס כי לכל אישיות חלקים שונים: החלק המופנה כלפי חוץ הוא הפרסונה, המסכה החברתית; החלק החבוי, הלא מודע ביותר, הוא הצד שאיננו רוצים להכיר בו בעצמנו: כל הרוע, התוקפנות, החייתיות. זהו צד הצל. המדען הנרפה ברוס באנר הופך למפלצת ירוקה, בגרסה מודרנית לדוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, יצירתו של רוברט לואי סטיבנסון המדגימה את פיצול האישיות המוחלט.

דמותו של גיבור העל מגלמת בתוכה הפכים: החלש, ה"חנון", המנודה חברתית, שהמסכה מקנה לו כוחות על של חזק, "קול", נחשק. אבל אם צד הצל הוא צד הרוע, איפה יבוא לידי ביטוי? כאן נכנס הנבל: אם ברוס ויין/באטמן הוא קודר, אביר אפל ורציני, הרי שיריבו המר יהיה ג'וקר, חולה במאניה וחייב להצחיק את כולם כל הזמן. אם סופרמן הוא התגלמות הטוב (בסרט הראשון הוא גם אינו מסוגל לשקר...), הרי שבר-הפלוגתא שלו יהיה לקס לות'ר, חבר ילדות שסרח והפך לעבריין פסיכופת. בסרטו של מ' נייט שאמלאן, "בלתי שביר", מגלה ברוס ויליס כי הוא גיבור על המצליח פעם אחר פעם להציל אנשים מאסון. רק בסוף הסרט (זהירות! ספוילר) מתוודע אליו הנבל סמואל ג'קסון ומבהיר לו כי קיומם תלוי זה בזה תלות הדדית: באין האחד, לא ייתכן השני. לאמור: המציל הוא גם הסדיסט. הפסיכואנליטיקאי עמנואל ברמן הראה כי הלהט להושיע כרוך גם ברגשות תוקפנות לא מעובדים מצד המציל: האביר על הסוס הלבן מחביא בתוכו את הדרקון שכלא את הנסיכה.

 

לסיכום

כוח העל האמיתי של דמויות הקומיקס הוא המשיכה שהם גורמים לנו כלפיהם: לרצות להיות כמוהם, להתעניין במעשיהם ובגורלם. נושאים של יתמות, אשמה, פנטזיית הצלה, חוויה כול-יכולה, חולשת האלים, גלגולי צורה וזהות מסוכסכת הם נושאים המוכרים לכל אדם בר דעת מתוך נפשו שלו. בפעם שתישאו עיניכם לשמיים ותראו בהם כתם מעופף בצבעי כחול-אדום, ומישהו ישאל, "זאת ציפור? זה מטוס?" תוכלו לענות: לא ולא: זה כל אחד מאיתנו, במהלך מסע הגיבור.

ד"ר עמית פכלר הוא פסיכולוג קליני ומנהל המכון לטיפול רגשי, המרכז הקליני הבינתחומי באוניברסיטת חיפה.

מתעניינים בתואר שנותן לכם השכלה רחבה?
בואו ליום המיון בתאריך 12.08 והירשמו לתואר ראשון במרכז האקדמי שלם.
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.