email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

פילפילון האלכסנדרוני: פילוסופיה בספרי ילדים

סדרת מאמרים החושפת את הפילוסופיה המסתתרת בספרי ילדים, מ'תירס חם' ועד 'מיץ פטל'.    לכל מאמרי הסדרה

ויהי ערב וחקירת המעשה הטוב

כיצד שופטים ילדה שגרמה לנזקים, במבחן התוצאה או לפי כוונותיה הטובות? סיפורהּ הקלאסי של פניה ברגשטיין, ויהי ערב, נותן תשובה מפתיעה. מאמר רביעי בסדרת 'פילפילון האלכסנדרוני - פילוסופיה בספרי ילדים'
ויהי ערב וחקירת המעשה הטוב

מהומת אלוהים בוקעת מלול התרנגולות ומפרה באחת את שלוות הלילה. מנהל החווה ממהר ללול התרנגולות להתמודד עם הטורף האכזר שהסיג גבול, ומה רבה תדהמתו כאשר הוא מגלה שם את בתו הקטנה. האם הבת אשמה בתוצאות מעשיה שאולי גרמו לפגיעה במשק? אשמה, אחריות ושיפוטיות הם המושגים העומדים במרכזו של סיפור הילדים 'ויהי ערב'.

ילדה רעה

בשמי ערב כחולים, בשמי ערב צלולים, שט ירח עגול ובהיר.

ילדה חמודה משוטטת בערב לבדה בחצר המשק, שם היא מבחינה בתרנגולת ובאפרוחיה ומבקשת לשחק איתם, אך הם בורחים מפניה בבהלה אל תוך הלול. היא מנסה את מזלה שנית ועוקבת אחריהם אל תוך המבנה אך בעלי הכנף נחרדים מרבצם, צווחים ומקרקרים עד לב השמיים. אבי המשפחה ממהר אל הלול מתוך מחשבה כי חיה טורפת חדרה אליו ומגלה שם את הבת.

האב כועס. הבת הבהילה אותו וייתכן שאף הפריעה לשנתו הנחוצה להחלפת כוחות לקראת יום העבודה הבא; היא גרמה לבריחת אפרוחים והחרדת תרנגולות ואולי בכך פגעה בתהליך הטלת הביצים, החיוני לשם החזקת כלכלת המשפחה. האב לא מהסס לנזוף בבתו במילים חמורות, הכוללות השוואה לגנבים ולטורפים וכינויה בתואר המעליב "ילדה רעה":

מי נכנס אל הלול בגנבה?/ לא שועל, לא תנה,/ זו בתי הקטנה…/ חיש הביתה, ילדה לא טובה!

הילדה מנסה להתגונן ומסבירה מה הביא אותה למעשה:

רציתי לתרנגולת / לתת נשיקה בכרבולת,/ כי הבהלתי אותה בחצר./ להגיד לה "סליחה"/ וגם "ליל מנוחה"/ ופתאום נבהלו עוד יותר.

אין זה עוד ויכוח רגיל בין ילדה שאינה רוצה לישון לבין אב עייף ומתוסכל – זוהי התנגשות בין שתי תפיסות עולם. השאלה "מהו המעשה הטוב והראוי" מעסיקה את האנושות מקדמת דנא. המדע והפילוסופיה החדשה של המאה השבע עשרה, וביתר שאת זו של המאה השמונה עשרה, הפנו עורף לפילוסופיה היוונית הקלאסית. הפילוסופים המודרניים ביקשו להגדיר ולשאול מחדש לא רק מהי האמת וכיצד אפשר להגיע אליה, אלא גם מהו הטוב ומה הם הקריטריונים לבחינה ולשיפוט המעשה הראוי. האם ניתן לשפוט אדם על פי מעשיו?

הרצון והיכולת נפגשים בתרנגולת

בסוגיה זו נחלקה הפילוסופיה המערבית לשני מחנות מרכזיים: הדאונטולוגים, שנציגם המובהק הוא הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט, טענו כי ערכו של המעשה הטוב נקבע על סמך כוונותיו של מבצע הפעולה ועל סמך הפעולה עצמה, בהנחה שהיא 'פעולה טובה', כמו למשל אמירת אמת בכל מצב ובכל תנאי. הדאונטולוגיה מניחה את קיומן של חובות מוסריות אשר אינן תלויות בנסיבות משתנות, ואם לסכם תפיסה זו בשתי מילים ניתן לומר כי 'העיקר הכוונה'.

לעומתם התועלתנים, ובראשם הפילוסופים הבריטים בנת'ם ומיל, טוענים כי אמת המידה היא דווקא תוצאותיו של המעשה והאופן שבו הוא משפיע על פרטים שונים. מעשה נחשב 'טוב' אם הוא מביא תועלת מירבית למספר הרב ביותר של אנשים. או בקיצור, 'מבחן התוצאה'.

קאנט ובנת'ם. מחלוקת פילוסופית עמוקה כיצד לשפוט את מעשי האדם

האב מייצג את הגישה התועלתנית. הוא אינו מברר מה הן הנסיבות שהובילו לאירוע, מה היו הכוונות שהדריכו את העבריינית הצעירה ומה היא קיוותה להשיג. עבורו אין זה משנה אם זה שועל, גנב או בתו. התוצאה היא אחת והטיפול צריך להיות פשוט וברור: יש להרחיק את הפולש מן המקום ולוודא כי לא ייכנס לשם שוב.

נזיפת האב אמנם מסתיימת בסימן שאלה, אך לא נראה כי הוא מצפה לתשובה. אבל הילדה אינה מוותרת בקלות והיא דורשת להשמיע את קולה. בווידוי נוגע ללב היא חושפת את הכוונות שהדריכו אותה במעשיה: רצון לתת לתרנגולת נשיקה, לבקש את סליחתה ולברך אותה. האם ניתן לבקר תכלית טהורה ותמימה כזו ולבטל אותה בכעס, רק בשל תוצאותיה? לדעת הדאונטולוגים, בוודאי שלא.

על פניו, יכולנו לסיים כאן את הקריאה בספר ולהכריז כי הוא מבטא את קו השבר שבין שתי תפיסות עולם מנוגדות: בנת'ם נגד קאנט, תועלתנים מול דאונטולוגים. אולם מחברת 'ויהי ערב' מקדמת תפיסת עולם שלישית, מודרנית ועתיקה כאחד, שאותה חושפת רק קריאה מדוקדקת מבעד לדיאלוג המתקיים על פני השטח.

בלא אח וחבר

הבה נחזור להתחלה. הסיפור נפתח דווקא בתיאור הירח המשקיף אל העולם. מה הוא רואה כאשר הוא צופה מטה?

למטה למטה בין כרם וגן ראה בית יפה וקטן/ ובתוך החצר בלא אח וחבר,/ אט הלכה לה ילדה חביבה.

מדוע ילדה קטנה מסתובבת בחצר בשעת ערב מאוחרת "בלא אח וחבר"? היכן הוריה? הסיטואציה מועצמת מול מחזה ניגודי: תרנגולת ואפרוחיה המצויים בעיצומה של התרחשות משפחתית. הילדה, המתרגשת למראה אחדות ההורה וילדיו, מבקשת להצטרף אל הקהילה הקטנה שלהם. "שמחה הילדה: – אפרוחים בני-כנף/ נשחק, נשחק נא יחדיו!". אולם בקשתה נדחית. האם המגוננת על הילדים מבריחה אותם לתוך הלול.

החזרה למרחב הבטוח והסגור משיבה באחת את הסדר הטבעי המוכר והטוב. התרנגולות בלול, הסוס, יש להניח, באורווה, הפרה ברפת - והילדה? היכן הילדה? הלא היא צריכה להיות כבר במיטתה רחוצה ומסורקת לקראת שינה. "אך מי זאת פתאום האורחת/ בלילה כאן דלת פותחת?". הילדה היא היחידה בחווה שאינה נמצאת במקומה. היא פורצת אל תוך הלול. אם התמונה הקודמת עוד הייתה יכולה להתקבל על דעתנו כפעולה ספונטנית, הרי שכאן כבר היא כבר חודרת למרחב הפרטי וחוצה את הגבול. הקורא, באופן טבעי, מעלה במוחו השערות שונות: מה היא באמת מחפשת שם? מדוע היא מנסה לכפות את עצמה על משפחת התרנגולות? והתוצאה לא מאחרת לבוא:

אפרוחים מקפצים/ ובורחים ורצים בצפצוף ובקול חרדה./ וטסות באוויר כרבולות וכנפיים/ והרעש עד לב השמיים.

הפרת הסדר היא גסה ומסוכנת ויוצרת כאוס מוחלט. התנועה בלול הצפוף מהווה סכנה של ממש. תרנגולות זקוקות לתנאים מסוימים כדי שיוכלו להטיל את ביציהן. הטרחה שבאיסוף האפרוחים חזרה ללול יכולה לעלות בשעות עבודה יקרות. רק כעת האב, החושש מפני גנבים או טורפים, נכנס לסיפור בסערה.

יש לי אמפתיה

יחד עם האב נכנסת לתמונה תפיסה פילוסופית שלישית, התפיסה האמפתית. לפי התפיסה הזו – שמיצגיה הם הפילוסופים הגרמנים הרדר והגל, אולם שורשיה נעוצים עוד ב'תורת המידות' של אריסטו – אי אפשר לנתק את המעשה מן הנסיבות שבתוכן הוא נעשה. האתיקה האריסטוטלית המתחדשת מדגישה, בין היתר, את הנסיבות שבהן נעשית הפעולה העומדת לשיפוט, את אופיו של מבצע הפעולה ואת היחסים החברתיים והקהילתיים המסוימים שבהם היא מתרחשת. או בקיצור: הכל תלוי בהקשר.

erev_11

האם להתייחס לתוצאות מעשי הבת או לכוונתה? איור מתוך הספר 'ויהי ערב' מאת פניה ברגשטיין, הוצאת ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד. מאיירת: אילזה קנטור-דאוס. באדיבות ההוצאה.

הדגשת בדידותה של הילדה בתחילת הספר מצביעה על תפיסתה של המחברת בשאלה על מי מוטלת האחריות למעשים החמורים שהיא עושה. האדם, לפי אריסטו, הוא יצור חברתי. ללא קהילה הוא אינו יכול לממש את קיומו כאדם. ילדה בודדה תחפש, אפוא, חברה כדי להגשים את אושרה. בשפה אריסטוטלית היינו אומרים כי מתרחש פה ניסיון להוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל והצורך האנושיים לקיום במסגרת קהילה. ניסיונה הנוגע ללב להתקרב לאפרוחים ולהזמינם למשחק ועל ידי כך למצוא מזור לבדידותה הוא ההקשר הרחב של מעשיה. הירח, המלווה במבטו את הסיפור מתחילתו ועד סופו, מורה לנו להסתכל על הדברים במבט-על. אין אנחנו יכולים לשפוט רק את תוצאות המעשה, ולבטח לא להתחשב רק בכוונותיה התמימות של הילדה. יש להבין באיזה מכלול פסיכולוגי ואישיותי היא פועלת, ובהתאם לכך למצוא את הפתרון המועיל ולשפוט אותה על מעשיה.

מי נכנס אל הלול בגנבה?/ לא שועל, לא תנה,/ זו בתי הקטנה…/ חיש הביתה, ילדה לא טובה!// אסור לך, אסור לך להיכנס,/ את יודעת שאבא כועס?

הזרקור המוסרי מופנה כעת לדמות האב שהיעדרותו הממושכת ואטימותו הרגשית מתגלים כגורם מכריע בהתפתחותה של הילדה. לאב אין כל מושג היכן מסתובבת בתו, מה חסר לה ומה טורד את מנוחתה. הוא זקוק לקולות מחרידים ולרעשים שיגיעו "עד לב השמיים" כדי להזיז את עצמו מן הבית. הסגולה הטובה, טוען אריסטו, אינה מולדת, ואינה ניתנת לנו מטוב לבו של האל. האדם הטוב הוא האדם המחונך, המקבל הדרכה והכוונה מן הדמויות הסמכותיות בקהילה שבה הוא חי. לאפרוחים יש את אמם ואילו הילדה לבדה, בלא אב, אח או חבר. את מעשיה יש לשפוט מתוך ההקשר החברתי-משפחתי האומלל שבתוכו היא פועלת.

בחזרה לקהילה

אז אבא הרים בחיבוק רחמים/ את בתו הטובה, הטובה/ בשמי לילה כחולים/ בשמי לילה צלולים,/ הירח חייך בחדווה/ וכשאבא נשק לה, אוהב וסולח,/ נשק לה גם הירח.

האם הבנת ההקשר יכולה להצדיק כל תוצאה, חמורה ככל שתהיה? ומה על הנזקים שאולי נגרמו לתוצרת המשק, לשעות העבודה? הגישה האריסטוטלית מעניקה פתרון: הסביבה שבמסגרתה מתעוררת בלב הילדה תשוקה לשייכות לקהילה ולחברה היא זו שתפתור את הסבך. אם תרגיש הילדה שיש לה משפחה וקהילה, שהיא אהובה ומחובקת – היא תחדל מלהטריד את מנוחת האחרים ולהבא לא ייגרמו עוד נזקים.

הסיפור מסתיים, לכאורה, בהרמוניה מופלאה, ואולי מופלאה מדי. בקורא נותרת תחושה של אי נחת, במיוחד לנוכח המילים 'חיבוק רחמים' ו'סליחה'. מי זקוק לרחמים ומי זקוק לסליחה, הבת או אולי דווקא אביה? האם הצדק נעשה? ואולי, אנו, ממש כמו האב, צריכים לשים לב לדרך שבה אנו שופטים את מעשיהם של אנשים? מחברת הספר פניה ברגשטיין בהחלט סיפקה לנו חומר למחשבה בנושא.

~~

אהבתם? תוכלו לקרוא מאמרים נוספים בסדרת 'פילפילון האלכסנדרוני' בקישור הבא.

תמונת הנושא: איור מתוך הספר 'ויהי ערב' מאת פניה ברגשטיין, הוצאת ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד. מאיירת: אילזה קנטור-דאוס. באדיבות ההוצאה.

מתעניינים בתואר שנותן לכם השכלה רחבה?
הירשמו לתואר ראשון במרכז האקדמי שלם.
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.