ניר ב'תחריר': ירושלים, עיר בירה וערק
בפרק הראשון בסדרה שתעשה לכם את ירושלים, אנחנו לוקחים אתכם לשוק מחנה יהודה אחרי שהשמש שוקעת והבליינים יוצאים לבלות.
אני:
ניר לבנברג. 29. במקור מנווה מונסון.
המקום שלי:
אזור השוק ו'תחריר – בר תרבות מזרחית'. נפתח בשנת 2013 והפך למוסד של מוזיקה מקורית, ערק, בירות, שש בש ונרגילות אל תוך הלילה. לא משנה מה היה קודם ואיזה סוג אירוע התרחש, ב-23:00 כולם עולים על השולחנות לרקוד.
אוהב את:
ההתרחשות שיש תמיד בירושלים. כל הזמן קורה כאן משהו, כל הזמן יש חיכוך שיוצר חום – מה שבא לידי ביטוי בהרבה דיאלוג ושיח. בדיוק שם נולדות היוזמות הכי מעניינות שלא יכולות להיווצר בתל אביב.
פחות אוהב את:
בהתחלה ירושלים הרגישה לי קצת לא ידידותית למשתמש: לא הבנתי את השכונות, העליות, הירידות, התחבורה, לאן כדאי ללכת. אבל די מהר הבנתי שירושלים מורכבת מאנשים ומסיפורים. מאחורי כל אבן, מאחורי כל מתחם, מאחורי כל שלט של עסק – מתחבא סיפור מרתק. הבנתי גם שזו עיר של קהילות ושל בועות: יש מקומות מסוימים שמשמשים כזירה של פעילות.
מה עושה:
חוץ מללמוד? בשנה שעברה, יחד עם אלקס ריף מ'הבריגדה התרבותית' ויאיר כוכב מה'תחריר', יזמתי את 'פיר בתחריר': אירוע פיוז'ן של מוזיקת מזרח ומערב שחיבר בין יוצאי ברית המועצות לבין תרבות המזרח התיכון. גם את 'ח"י רגעים': דמויות ירושלמיות שלכל אחת מהן 18 דקות להציג את תפיסת עולמה, למשל איציק שפירא מ'בירה שפירא', חיה גלבוע מנהלת מכינת 'חברותא' בהרטמן, איציק פצצתי ועוד.
מה-זה ירושלים:
אחד הדברים המיוחדים כאן הוא שכל מקום שאתה הולך אליו הוא בחירה בסיפור וב'ווייב' מסוים. בשוק יש בירה, עראק ו-'ווייב' של חפלה, אבל עוד כמה שעות ייסגרו הדלתות וייכנסו העגבניות והמלפפונים – כי זאת ירושלים. אתה מוצא את עצמך בתוך הסיפור התרבותי, בתוך העסק. זה הופך לחלק ממי שאתה.
ניר לבנברג הוא סטודנט שנה ב' במרכז האקדמי שלם.