מספר פעמים בשנה מתפרסמים דוחות שונים על מצב העוני בישראל. למה מתכוונים כשמדברים על 'קו העוני'? האם יש טעם במדד הזה, ומה ראוי לקחת ממנו? ד"ר הגר צמרת קרצ'ר מסבירה
'עוני', במובן של חיים במצוקה ובמחסור, הוא תופעה חברתית שזוהתה כבר לפני אלפי שנים. כך, למשל, מופיע הציווי בתנ"ך: "לא תעשוק שכיר, עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך" (דברים כד, יד). במקומות שונים ובתקופות שונות על פני ההיסטוריה ייחסו לעוני משמעויות שונות בהתאם לתפיסות נורמטיביות, אידיאולוגיות וסובייקטיביות באשר למהותו ולנסיבות הגורמות לו.
בחברה שלנו, כמו בכלל החברות המערביות, מתקיים עיסוק כמעט אובססיבי במספור ובמעקב כמותי אחרי תופעות חברתיות. לפיכך בעשורים האחרונים הפך המונח עוני למספר, ל'קו' המסמן סף הכנסות שכל מי שמשתכר פחות מהן מוגדר עני.
כל שנה אנחנו מתבשרים שכחמישית מהמשפחות בארץ, רבע מהנפשות ושליש מהילדים בישראל הם עניים. אומרים לנו ש-433 אלף משפחות, 1,754,000 נפשות ישראלים הם עניים, מתוכם 757 אלף ילדים (נתוני דו"ח העוני לשנת 2013).
המספר הזה נשמע עצום, כי כשאנחנו חושבים על עניים אנחנו חושבים על פושטי יד, על אנשים שאין להם מה לאכול – אבל האם זה כך באמת? מה מודדים נתוני העוני בישראל?
באופן מפתיע, העוני אינו נמדד על ידי הגוף הראשי שאחראי על נתונים סטטיסטיים, הלא הוא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מי הגוף שמודד עוני בישראל? מסיבות היסטוריות העוני נמדד על ידי המוסד לביטוח לאומי. האגף לתכנון ולמחקר במוסד לביטוח לאומי החל למדוד את העוני בשנת 1971, ובאותה דרך הוא נמדד עד היום. המוטיבציה למדוד את היקף העוני הייתה לשם מעקב של המוסד לביטוח לאומי, האם המדיניות שלו מצליחה להקטין את היקף העוני בחברה הישראלית.
הנתונים בהם משתמשים למדידת עוני הם ההכנסות של הציבור הישראלי, כפי שאלה מדווחות בסקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. סקר זה פונה ל-9,000 משקי בית המייצגים את כלל האוכלוסייה בישראל העומדת כיום על כ-8 מיליון נפשות.
בסקר נשאלים ראשי משק הבית מה ההכנסות השוטפות שלהם בכל חודש. הכנסות משכר עבודה, הכנסות מנכסים, מקצבאות וכל הכנסה אחרת.
את נתוני ההכנסות השוטפות מסדרים מההכנסה הנמוכה ביותר (שהיא 0) ועד להכנסה הגבוהה ביותר. לאחר המיון מאתרים את ההכנסה שבאמצע המדגם, כלומר שמחצית משקי הבית מרוויחים יותר ממנה ומחצית משקי הבית מרוויחים פחות ממנה. זו נקראת 'ההכנסה החציונית'. את ההכנסה הזו מחלקים בשתיים – והתוצאה שמתקבלת היא 'קו העוני'. כל מי שמרוויח פחות ממנו ייחשב כעני ומי שמרוויח יותר ממנו ייחשב כלא עני.
למה מודדים כך? ככה. ההחלטה שקו העוני הוא חצי מההכנסה החציונית לא מעוגנת באף תיאוריה. עם זאת, זו שיטת מדידה מקובלת, גם באיחוד האירופי מודדים ככה עוני.
בהתאם לצורת החישוב הזו, כל אדם שחי לבד ומשתכר פחות מ-2820 ₪ בחודש (חצי מההכנסה החציונית) הוא עני, וכל משפחה עם שלושה ילדים שיש לה הכנסה של פחות מ-8,460 ₪ נחשבת ענייה.
מדידה זו היא בעייתית ממספר סיבות. הסיבה הראשונה היא שמדד העוני בישראל לא מתייחס לבעלות על נכסים. אפילו אם הדירה שבה משק הבית גר מצויה בבעלות הדיירים, נכסים בבעלות אינם נכנסים לחישוב. בעייתיות נוספת היא שהמדד אינו בוחן את ההוצאות של משקי הבית, זאת כאשר משק בית עם משכנתא, ילדים קטנים או חולים, לדוגמה, זקוק להכנסה גבוהה יותר.
נוסף לבעיות אלה יש לזכור שעדות עצמית בנוגע להכנסות היא תמיד מוטה. חוקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וחוקרי הביטוח הלאומי מכירים בכך שנתוניהם מוטים, והם אף אומרים לנו בדו"ח העוני עצמו שישנה בעיה לפיה אנשים אינם אומרים אמת בנוגע להכנסותיהם.
למרות כל הבעיות הללו, יש תוקף במדידת עוני באופן זה, כי עוני במדינות המפותחות הוא יחסי. עוני הוא לא רק הקבצן ברחוב, אלא כל מי שלעומת סביבתו, החברה שבה הוא חי, הוא מצוי בנחיתות כלכלית ולא יכול להגיע לרמת חיים סבירה המקובלת בחברה שאליה הוא משתייך.
לכן, כשאומרים לנו ששליש מהילדים בישראל עניים, משמעות הדבר היא ששליש מהילדים יקבלו פחות מזון איכותי, פחות חוגים והרבה פחות צעצועים מהילדים השייכים לשני השלישים הנותרים. זו המציאות שאנו צריכים לדמיין כאשר אנו שומעים על משפחות עניות וילדים עניים.
ד"ר הגר צמרת-קרצ'ר היא מרצה לסטטיסטיקה, מדידה וחשיבה כמותית במרכז האקדמי שלם. ד"ר צמרת-קרצ'ר ערכה מחקרים רבים ופרסמה מספר ספרים בתחומי העוני, המגדר ושוק העבודה בישראל.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
