email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

סערה ספרותית: חמש הסערות הגדולות בספרות

סופות ספרותיות משמשות דרך להניע את העלילה או מטאפורה למאבק הפנימי של גיבור הסיפור. הן מהוות מכשול, אך גם הזדמנות לניצחון אישי. הן מפרידות בין אוהבים, אך בד בבד מקרבות בין אויבים. הן יוצרות מראות קשים, אך מטהרות את האנושות ואת העלילה.
סערה ספרותית: חמש הסערות הגדולות בספרות

סערות ממשיות הן עניין מסוכן מאוד, ולא בכדי אוחזת בהלה גדולה בפלורידה עם התקרבות ההוריקן "אירמה" למחוזותיהם. אך בספרות, סערות הן לא פעם סימבוליות. סערה גדולה יכולה להוות מטאפורה למצבו הנפשי של הגיבור או הגיבורה בסיפור, או לרמז על מהפך בעלילת הסיפור. פעמים רבות סופה בספרות מסמלת התחלה חדשה, שכן אחרי סופה וגשמים מגיעה תקופה של רוגע והגשמים העזים דווקא מנקים, באופן סימבולי, את בעיות העבר ופותחים צוהר לעתיד חדש, נקי וטהור יותר.

הנה כמה סערות ספרותיות נודעות, שלעיתים נותנות גם תקווה.

1. המבול – הסערה מטהרת

אחד מסיפורי הסופה הנודעים ביותר הוא סיפור "המבול" המקראי, שקיים בגרסאות דומות גם בתרבות ההודית, הסינית, היוונית ובמיתולוגיה המסופוטמית (המאה ה-17 לפנה"ס). המקבילה הנודעת ביותר מצויה ב"עלילות גילגמש".

סיפור המבול המקראי נמצא בספר בראשית, והסיבה לסופה הקטלנית נכתבת כבר בהתחלת הפרשה:

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'". (בראשית, פרק ו', פסוקים ה'-ח').

אם נסתכל על סיפור המבול מההיבט הסימבולי שלו, נוכל לראות שהסופה של המבול מסמלת התחלה חדשה לאנושות. אומנם היא מותירה הרס רב, אך גם סוללת את הדרך לחיים טובים וטהורים יותר.

2. יונה – הסערה מלמדת

כמו בסיפורו של נוח והמבול, כך גם בסיפורו של יונה הנביא מסמלת הסערה הזדמנות לכפרה, התחלה חדשה והליכה בדרך הישר. יונה בן אמתי, הלא הוא יונה הנביא, נדרש על ידי ה' להגיע לעיר נינווה ולבשר לתושביה כי "עלתה רעתם לפניי". אך יונה, בשונה מנביאים שקדמו לו, מנסה להתחמק מתפקיד הנביא שנכפה עליו, ובורח לכיוון תרשיש על ספינה שמפליגה מיפו. התגובה לא מאחרת לבוא: "ויהי סער גדול בים". כאשר הסערה תוקפת את המלחים בלב ים, יונה מודה שהסופה היא בגללו, ושעל מנת להפסיקה יש להשליכו למים. ואכן, ההשלכה למים מפסיקה את הסופה באחת.

הסופה בסיפורו של יונה מסמלת גם את מועקתו האישית של יונה ואת תהפוכות הנפש שהוא עובר כאשר הוא יודע שעליו לקבל על עצמו את תפקיד הנביא המגיע עם סיכון אישי רב. והנה, למרבה ההפתעה, נינווה חוזרת בתשובה, לא נמחקת מעל פני האדמה, והסופה החולפת בים – חולפת גם מעל נינווה העיר הגדולה. הסערה מלמדת את יונה ואת אנשי נינווה לקח אישי חשוב: סופות חולפות. ממש כפי שהקיקיון שהצל על ראשו של יונה חלף ועבר מן העולם.

3. האודיסאה של הומרוס – הסערה מחשלת

לא רק בתנ"ך זוכות סופות לסיקור נרחב. גם ביוון העתיקה נוכל למצוא סופות מרשימות במיוחד. אחת הסופות האפיות ביותר מתרחשת באודיסאה של הומרוס. האודיסאה היא אחת היצירות היווניות הגדולות, לצד האיליאדה, גם היא של הומרוס. בעשרים וארבעה ספרים, ובחריזה, מתואר מסעו המפרך של אודיסאוס מלך אית'יקה חזרה לביתו ולאשתו, פנלופה, אחרי ניצחונו במלחמת טרויה — מסע שנמשך כעשר שנים.

הסופות באודיסאה מאיימות על חייו של גיבור הסיפור, אך גם חושפות בפני הקוראים את אופיו. פעם אחר פעם שורד אודיסאוס סופות עזות המאיימות להטביעו ולסיים באחת את מסעו המפרך. כאשר פוסידון, אל הימים והאוקיינוסים, מגלה שהאלים האחרים נפגשו בלעדיו לקבוע את גורלו של אודיסאוס ומחליטים לתת לו להתחיל את מסעו הביתה, הוא יוצר סופה שכמעט גורמת למותו של אודיסאוס. סופה זו היא אמצעי ספרותי שבעזרתו מגלה הקורא כמה אלמנטים חשובים באישיותו של גיבור הסיפור: תעוזה, כריזמה ונחישות לצד שיקול דעת. על אף הסופה והסכנה, אודיסאוס חושב באופן פרגמטי, שוקל את צעדיו ובוחר בדרך המתאימה ביותר. שיקול דעת זה, יחד עם עזרה מהאלה אינו, מצילים את אודיסאוס.

בחלק מאוחר יותר של מסעו נתקל אודיסאוס בסערה נוספת, כאשר הסירנות המיתולוגיות קוראות לו ומאיימות להטביע אותו ואת אנשיו. הסערה כאן מסמלת את הסערה הפנימית של אודיסאוס ואנשיו: האם לגשת לסירנות היפהפיות והמפתות או להישמע לאזהרות ולהמשיך בדרך. אודיסאוס קושר את עצמו לסיפון, ממלא אוזניו בשעווה ומורה לאנשיו להמשיך במסע ויהי מה. שוב מתגלים כאן תעוזתו של גיבור הסיפור וחוזק נפשו העומד גם בפני פיתויים על-אנושיים.

4. סופות שייקספיריות: הסערה מרחקת, מאחדת ובעיקר מטלטלת

כמו הומרוס, גם ויליאם שייקספיר ידע להשתמש בסופות וסערות במחזותיו למטרות שונות. בקומדיה של טעויות, אחד המחזות הראשונים שכתב שייקספיר, סערה עזה היא שמניעה את גלגלי השיניים של העלילה. במרכז העלילה עומדים אחים תאומים ממעמד גבוה, שאותם משרתים אחים תאומים ממעמד נמוך. אך סופה עזה מפרידה בין צמדי התאומים וכך הם אינם יודעים על דבר קיומם של אחיהם.

לעומת זאת, במחזההסופה או הסערה (The Tempest), המחזה האחרון שאותו כתב שייקספיר, סופה גדולה דווקא מאחדת בין שני אויבים: פרוספרו, דוכס מילאנו החוקי, ואנטוניו, אחיו של פרוספרו הגוזל את אשת אחיו ומגרש אותו ואת בתו מיראנדה. פרוספרו, המתעניין ועוסק בכישוף, מחולל סופה המטביעה ספינה החוזרת מתוניס. על הספינה נמצאים אחיו של פרוספרו, אנטוניו, ושלל דמויות נוספות: אלונזו ואחיו סבסטיאן, בן המלך פרדינאנד וגונזאלו. גם כאן, כמו בקומדיה של טעויותהסערה היא שמניעה את העלילה של המחזה כולו. מיראנדה מתאהבת בפרדינאנד — בן המלך, ופרוספרו בוחר למחול לאויביו ולא להורגם.

אחת הסופות הנודעות ביותר במחזותיו של שייקספיר היא סופה המתרחשת במחזה המלך ליר. המלך ליר, מלך אנגליה הוותיק, רוצה לפנות את כס המלכות שלו לעת זקנה ומחלק את ממלכתו בין שלוש בנותיו, אך אומר שאת החלק הארי תקבל הבת שאוהבת אותו יותר מאהבתן של אחיותיה. בתו הצעירה ביותר, קורדיליה, מסרבת לדבר על אהבתה אליו, באומרה כי אין דבר שאליו תוכל להשוות את אהבתה אליו, או מילים שיתארוה. ליר מתקומם, ומחליט לנשל את קורדיליה ולהוריש את הממלכה לשתי בנותיו הבכורות: גונריל ורגאן. אך מיד לאחר חלוקה זו מגלה ליר את טעותו: כשהוא מגיע לארמונה של גונריל עם מאה מאביריו, זו דורשת ממנו לוותר על חצי מהם. בזעם, הוא עובר לארמונה של רגאן אך מגלה שמכתב ששלחה גונריל הקדים אותו, וזו אומרת לו שהיא תקבל אותו רק עם 25 אבירים, ולבסוף, כשליר ממשיך להתעקש, אומרת לו לוותר על כל אביריו כליל.

המלך ליר מסרב לוותר על אביריו ויוצא לכיוון סערה עזה שמגיעה באותה עת. הסערה מסמלת את הסערה הפנימית המתחוללת בליבו של ליר, שהבין את טעותו, ואף חוזה את התדרדרותו המנטלית של ליר מעתה ועד לסוף המחזה.

5. הקוסם מארץ עוץ: הסערה מבלבלת

לא רק מחזאים דרמטיים כמו הומרוס ושייקספיר ידעו את כוחה של סערה בסיפור. כך, למשל, בספרו של ל. פרנק באום, הקוסם מארץ עוץ, שנכתב בשנת 1900, סופת הוריקן מתחילה את אירועי הסיפור ומפרידה בין עולם המציאות של דורותי ומגוריה עם דודה ודודתה בקנזס לעולם המכושף והלא צפוי של ארץ עוץ. סופת ההוריקן שבתחילת הסיפור מרמזת על התהפוכות שעתידות להופיע בדרכה של דורותי בהמשך הדרך, ועל העולם הבלתי צפוי של ארץ עוץ שבו מוצאת את עצמה דורותי כאשר העולם שאותו הכירה נוהג אף הוא באופן בלתי צפוי ולא מוכר. אך גם כאן, השקט שאחרי הסערה מגיע ולבסוף הסדר שב אל כנו ודורותי מוצאת את דרכה בחזרה הביתה.

השקט שאחרי הסערה מאפשר הזדמנות חדשה לאיחוד, לחמלה, לסליחה ולהתחלה חדשה. ליבנו עם תושבי פלורידה, הצופים בהוריקן אירמה המתקרב למחוזותיהם.

 

מתעניינים בתואר שנותן לכם השכלה רחבה?
בואו ליום הפתוח בתאריך 21.12
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.