חדשות
כלי שחמט מסודרים על לוח

י"ג העיקרים של הרמב"ם לא משאירים מקום לטעויות

המקרא אינו דורש מיהודים להכריז על אמונותיהם כתנאי לקבלתם לחיק היהדות – אז מדוע הרמב"ם עושה זאת, ומדוע הוא לא מסוגל למחול על תפיסות שגויות שבהן אוחזים חלק מהמאמינים?

19 במאי 2016   |  מאת: מנחם קלנר

אף שאין אנו מוצאים במקרא ובחז"ל עניין מיוחד בעיקרי אמונה, הרמב"ם סבר כי היהדות מבוססת, או צריכה להתבסס, על תיאולוגיה שיטתית. כתיאולוג היהודי החשוב והנועז ביותר בימי הביניים, הוא ניחן לא רק באינטלקט חריף דיו כדי להציע תיאולוגיה כזאת, אלא גם באומץ להתמודד עם מלוא ההשלכות של עמדתו.

ואמנם, הרמב"ם התכוון שי"ג עיקרי האמונה יתקבלו כדוֹגמות במובן המחמיר ביותר של המילה. יתר על כן, אחת המסקנות העולות מתפיסת הרמב"ם – מסקנה שהוא אימץ בלא היסוס – הייתה שאין למחול על טעויות הקשורות לענייני דוגמה.

האמונות החשובות

המהלך הדוגמטי של הרמב"ם אמור לענות על שאלה העולה כל אימת שדת מצביעה על האמונות הספציפיות שביסוד השקפת עולמה: האם כל אותן אמונות שוות בחשיבותן? הרמב"ם היה היהודי הראשון שהציג את השאלה הזאת, ותשובתו הייתה ברורה – התורה מורה שלושה-עשר עיקרים הניצבים על מדרגה גבוהה יותר מכל השאר.

הרמב"ם טוען את הטענה הזאת בפירושו לאותו קטע ממשנה, סנהדרין י, א ('פרק חלק'), הנפתח במילים "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". בעשותו כך הוא מבהיר שלפי תפיסתו, טקסט זה מציג את עיקרי האמונה של היהדות. הרמב"ם מונה שלושה-עשר עיקרי אמונה מובחנים כיסודות הדוגמטיים של האמונה היהודית:

א' מציאותו של אלוהים.
ב' אחדותו של אלוהים.
ג' אי-גשמיותו של אלוהים.
ד' קדמותו האונטולוגית של אלוהים ליקום.
ה' אלוהים לבדו ראוי כי יעבדוהו.
ו' ממשותה של הנבואה.
ז' עליונותה של נבואת משה על כל שאר הנבואות.
ח' מקורה השמימי של התורה.
ט' התורה אינה ניתנת לשינוי או להמרה.
י' קיומה של השגחה פרטית.
י"א האל מעניק שכר לצדיקים ומשית עונש על הרשעים.
י"ב המשיח בוא יבוא.
י"ג תחיית המתים.

הרמב"ם דן ברעיונות אלו, אך אינו מציג רשימה (כפי שעשיתי כאן). הוא מביא ראיות מן התורה, ובמקרים מסוימים אף משרטט את קווי המתאר של ההוכחה הפילוסופית לאמיתוּתה של הדוגמה. הדיון כולו הוא חיבור ארוך שנכתב במקור בערבית, בשנת 1170 בקירוב. עיקרי האמונה של הרמב"ם מוכרים בעולם היהודי בצורת שני סיכומים פואטיים המופיעים ברוב סידורי התפילה: 'יגדל' ו'אני מאמין'.

האם כל האמונות שוות בחשיבותן?

לאחר שהרמב"ם מציג את עיקרי האמונה, הוא מצרף להם את הקביעה הבאה:

וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכלל בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר "הלוא משנאיך ה' אשנא" (תהלים קלט, כ"א).

רשימת עיקרי האמונה של הרמב"ם מופיעה בסופו של קטע שבו הוא מגדיר את המושגים המופיעים במשנה במסכת סנהדרין ("כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"). רק מושג אחד נותר, לכאורה, ללא הגדרה: "ישראל".

מי בפנים, מי בחוץ

נראה שלשם כך בדיוק נועדה הרשימה. עיון מדוקדק מגלה את תעוזתו של הטקסט הזה. ראשית, מתחוור לנו שהרמב"ם מגדיר יהודי במונחים של קבלת י"ג העיקרים: "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכלל בכלל ישראל". העובדה שהרמב"ם קושר בין קבלת עיקרי האמונה ובין הזכויות ההלכתיות שיהודים עשויים לדרוש מבני עמם – דהיינו שיפגינו כלפיהם אהבה, חמלה ואחווה – מלמדת על החשיבות שהוא מייחס לתשובה התיאולוגית לשאלה "מיהו יהודי?" יתר על כן, מבחינת הרמב"ם, די בקבלת י"ג העיקרים כדי לזכות יהודי בחלק בעולם הבא. בכך, הוא מוציא במפורש את הציות להלכה מן המשוואה ("אפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות").

יש להדגיש כאן כמה עניינים. ראשית, בעיני הרמב"ם, הקבלה המודעת והחד-משמעית של העיקרים אינה רק תנאי הכרחי להצטרפות לכלל ישראל ולזכייה בחלק בעולם הבא, אלא גם תנאי מספיק. במילים אחרות, כדי להיחשב יהודי צריך אדם לקבל עליו את י"ג העיקרים ותו לא. מדברי הרמב"ם עולה שאין הוא נדרש לעשות עוד דבר.

שנית, אדם המטיל ספק באחד או יותר מן העיקרים – אפילו לא הגיע עד כדי שלילה גלויה – מוציא עצמו מכלל ישראל. חובה לאבד ולשנוא אדם זה והוא אף מאבד את חלקו בעולם הבא.

רבי משה בן מימון. צילום: Jerzy Kociatkiewicz, Flickr, BY CC 2.0

פסלו של הרמב"ם בקורדובה, ספרד. צילום: Jerzy Kociatkiewicz, Flickr, BY CC 2.0

שלישית, הרמב"ם פוסל נחרצות את האפשרות שרשלנות או היסח הדעת יכולים להיחשב נסיבות מקלות במקרה של הטלת ספק בעיקרי האמונה או התכחשות להם. אפילו מי שסובר בטעות כי נאמנותו נתונה לתורה, אך בפועל כופר בעיקר מעיקרי האמונה, מוציא עצמו מכלל ישראל ומאבד את חלקו בעולם הבא.

רביעית, הרמב"ם תופס את י"ג העיקרים כדוֹגמות במובן החמור של המילה. הוא מציגם כאמונות הנלמדות מן הסמכות הדתית הגבוהה ביותר – התורה, שקבלתה היא הרי תנאי הכרחי (ומספיק) להיכללות בעם ישראל ולזכייה בחלק בעולם הבא.

לאחר שעמדנו על השלכות דבריו של הרמב"ם על רשימת עיקרי האמונה, ברצוני להזכיר לקורא שהטקסט שלפנינו הוא תיאולוגי ולא הלכתי. כיום נוטים, לעתים קרובות, לטשטש את ההבדל בין ההלכה ובין תחומים אחרים של השיח הרבני. מכאן הנטייה הרווחת לאחרונה להתייחס לי"ג העיקרים כאילו היו פסק הלכה. הדבר היה מפתיע את בני דורו של הרמב"ם, שרבים מהם חלקו על קביעותיו בעניין העיקרים או דחו אותן מכול וכול, ולא התייחסו אליהן כלל כאל עניין הלכתי.

בהקשר הנוכחי של דיוננו, חשוב להבהיר שטענתו של הרמב"ם, כי די בקבלה השלמה של י"ג העיקרים כדי לעשות אדם ליהודי, לא נועדה לשנות את ההלכה המקובלת, שהגדירה יהודי כאדם אשר נולד לאם יהודייה או גויר כהלכה. כיצד הגיע הרמב"ם לעמדה הייחודית הזאת, שהייתה בגדר התפתחות דרמטית – וגם שנויה במחלוקת – בתולדות היהדות? ראשית, נדמה שהוא מפרש את הפסוק מספר חבקוק "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד) כהיגד המבסס את צדיקותו של אדם על אמונתו. כמו כן, נראה שהוא מבין את המונח "יחיה" בפסוק כהתייחסות לעולם הבא. הרמב"ם גם מזהה בין המונחים "ישראל" ו"צדיק" (כפי שעשתה המשנה בסנהדרין י, א, כשהצדיקה את הטענה ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" בעזרת הפסוק "ועמך כֻּלם צדיקים").

לבסוף, להבנת הרמב"ם, האמונה שבה תלויים צדיקותו של היהודי וחלקו בעולם הבא באה לידי ביטוי בי"ג העיקרים. במילים אחרות, הרמב"ם תופס את האמונה הדתית כ"אמונה ש-" ולא כ"אמונה ב-".

אפס טעויות

אחד ההיבטים הבולטים בניסוח עיקרי האמונה של הרמב"ם הוא חוסר נכונותו הגלוי לקבל תירוצים כלשהם. במילים אחרות, הוא אינו רואה בשגגה גורם מקל. מבחינת הרמב"ם, מצבו של אדם הטועה בענייני דוגמה אינו טוב יותר ממצבו של אדם הדוחה במודע וביודעין את אחד מי"ג העיקרים, שכן שניהם נחשבים כופרים.

ייתכן שמהלך זה לא יפתיע את כל קוראיי: אם המשטרה עוצרת אותך בגין מהירות מופרזת לא תועיל לעצמך אם תטען בפני השוטר שלא ידעת שמהירות מופרזת אינה חוקית. במערכות משפט מערביות אי-הכרת החוק אינה נחשבת תירוץ לגיטימי להפרתו.

ואולם, היהדות דווקא מכירה בקטגוריית השגגה כגורם מקל באשמה, ובמקרים מסוימים אפילו כגורם המביא למחיקה מוחלטת של האשמה. על כך מלמדת בבירור אנקדוטה על המשורר חיים נחמן ביאליק, שלמד בנעוריו בישיבת וולוז'ין היוקרתית. מסופר שבאחת השבתות ישבו ביאליק ושניים מחבריו בחדרם ועישנו. אחד הרבנים עבר בסביבה, הציץ בחלון והזדעזע לראות שלושה מתלמידיו מחללים את קדושת השבת. הוא מיהר להיכנס לחדר ותבע לדעת מה פשר מעשיהם. אחד התלמידים קם מבולבל ונבוך וגמגם, "הרב, אני לא יודע איך יכולתי להיות טיפש כל כך, אבל שכחתי לגמרי ששבת היום!" אחריו סיפק התלמיד השני הסבר משלו: "הרב, איכשהו שכחתי שאסור לעשן בשבת!" ביאליק קם בשלווה, פנה לרב הזועם ואמר, "רבי, אני מצטער כל כך, פשוט שכחתי להסיט את הווילונות".

חילל שבת במזיד. חיים נחמן ביאליק בחברת המשורר יעקב פיכמן

שני התלמידים הראשונים טענו שעברו על ההלכה בשוגג ולא עלה על דעתם לחטוא במתכוון. ביאליק, לעומתם, אישר שחטא במזיד. במקרים מסוימים, אנשים המפרים בשוגג מצווה מהתורה צריכים לכפר על כך בדרך כלשהי, אך מובן שאין להכלילם בקטגוריה של אלה החוטאים במזיד. הרמב"ם מתעלם מן ההבחנה הזאת וכורך יחד את הכופרים במודע ואת הכופרים שלא במודע באגודה אחת: אנשים שאינם נכללים בכלל ישראל ואינם זוכים לחלק בעולם הבא.

מדוע דבק הרמב"ם בעמדה זאת? מכיוון שאין לו, בעצם, ברירה: הוא מחויב לה לאור כמה מהחלטותיו הקודמות. אם נלך בדרכו ונפרש את הפסוק מחבקוק כהגדרת הצדיקוּת במונחים של אמונה, ואם נמשיך ונגדיר את האמונה במונחים של היגדים כאלה ואחרים, לא נוכל להימנע מן המסקנה שאמונתו של אדם, המאמץ דוקטרינה מוטעית או שולל דוקטרינה אמיתית, היא אמונה לוקה בחסר – וכך גם צדיקותו.

אם הצדיקות היא קריטריון להצטרפות לכלל ישראל ולזכייה בחלק בעולם הבא ("כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים"), אזי המאמין השוגה – טוב-לב, חביב וחדור דבקות ככל שיהיה – אינו צדיק, אינו יהודי, ובהכרח גם אינו מועמד לזכות בחלק בעולם הבא.

פרופ' מנחם קלנר הוא ראש החוג ללימודי פילוסופיה והגות יהודית במרכז האקדמי שלם

מאמר זה ערוך מפרק ד' בספרו החדש של פרופ' קלנר 'אמונה שאינה מגיעה לעיקר' (בהוצאת שלם), המתפלמס עם י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם וקורא לאמץ תפיסה סובלנית יותר של היהדות

תמונת כותרת: Jotam Trejo on Flickr CC BY 2.0

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.