email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

ללמד את הנוער רגשות נכונים: על ק"ס לואיס

בספר ההגות היחיד שלו שתורגם לעברית, מבקש ק"ס לואיס, סופר הילדים הנודע שחיבר את סדרת ספרי נרניה, לרדת לשורשיה של תפיסת עולם שהשתלטה על השיח בזמנו ושראה בה סכנה גדולה לעתיד האדם.
ללמד את הנוער רגשות נכונים: על ק

כאשר ביקשה לוסי פיבנסי להתחבא בארון העץ הגדול שעמד בחדר הריק, לא ידעה שהיא עומדת בפתחה של הרפתקה יוצאת דופן. מאחורי הארון התגלה לה ולאחיה עולם קסום המאוכלס בחיות מדברות, גמדים וענקים, מכשפה רעה ואריה טוב. כך מתחילות קורות נרניה מאת ק"ס לואיס, שהפכו לקלאסיקה מיד עם צאת הספר הראשון, האריה, המכשפה וארון הבגדים (1950), שאף זכה לעיבוד קולנועי מבית היוצר של אולפני דיסני. קשה אמנם להאמין, אך לואיס, שנודע מאז כסופר ילדים, בילה את עיקר זמנו כפרופסור לספרות ימי הביניים שכתב עשרות ספרים ומאמרים, בעיקר למבוגרים.

אז מה מניע חוקר רציני להשקיע בספרות ילדים? אין ספק שכוונה עמוקה מסתתרת מאחורי פעולה שכזו. את התשובה ניתן למצוא בספר ההגות היחיד שלו שתורגם לעברית, ביטול האדם (1944 [הוצאת שלם, 2005]), בו מבקש לואיס לרדת לשורשיה של תפיסת עולם המשתלטת על השיח בזמנו ושהוא רואה בה סכנה גדולה לעתיד האדם. לפי תפיסה זו, שלואיס מוצא אותה בספר לימוד תמים לכאורה, אין ממש בשיפוטי הערך שהאדם מחווה על העולם. כאשר טוען המשורר קולרידג' – כך מסבירים כותבי הספר – שמפל מסוים הוא "נשגב", הוא אינו אומר דבר על המפל עצמו אלא רק מתאר את רגשותיו. בכל פעם ש"נדמה לנו שאנחנו אומרים משהו חשוב ביותר", טוענים המחברים, "אנו אומרים רק משהו על הרגשות שלנו". כך מקדמים כותבי ספר הלימוד עמדה שלפיה כל שיפוט ערכי הוא רק חיווי רגשי אינדיבידואלי ולפיכך, במסקנה הסופית, חסר ערך. את טענתם הם מתקפים בעזרת דוגמאות מפרסומת לשיט תענוגות המבטיחה ללקוחותיה "אוצר של שעות פז וצבעים זוהרים" ושאר מילים ריקות.

אך מדוע – תוהה לואיס - לא בחרו המחברים ביצירות מופת המביעות תחושות אוניברסאליות כגון כבוד, פטריוטיות וגדולה? אין זאת, מסיק לואיס, אלא שהם מבקשים "לחסן" את תלמידיהם בפני הסכנות הטמונות בתרבות, בדת ובשאר האמונות המוצעות לאדם בטרם הספיק לפתח עמדה ביקורתית. אולם, "חיסון" אנשים צעירים מפני "סכנות" התרבות דרך הדוגמא של שימוש מניפולטיבי בשפה לצרכים פרסומיים, עשוי יותר להוביל לאטימות רגשית מאשר לביקורתיות בריאה.

במקום לעקר את הרגש, מציע לואיס, ברוח הפילוסופים הקלאסיים, ללמד את הנוער רגשות נכונים. כנגד השקפת העולם של מחברי ספר הלימוד, המניחים, בהתאם לרוח התקופה, שאין ערכים אמיתיים, מבקש לואיס להשיב עטרה ליושנה, דרך השימוש במושג ה'טאו', שבו הוא כולל את כל תפיסות העולם המסורתיות – מיהדות ועד למסורות אינדיאניות, מיוון העתיקה ועד בודהיזם - המאמינות בקיומם של ערכים אובייקטיביים שלמענם כדאי לחיות, לפעול ואף למות.

תפקידם של רגשות נכונים במסגרת ה'טאו' היא להוביל אנשים לפעולה. על פי המודל האפלטוני, מושבם של הרגשות הוא בבית החזה, חוליית הקישור בין התבונה (שמושבה בראש) ליצרים (שמושבם בבטן). לא די בתבונה בכדי להניע אדם לפעולה – טוענת התפיסה הקלאסית – וישנו צורך באימון הרגשות כך שישלטו ביצרים בעת הצורך. תבונה "שימושית" מהסוג שמנסים להנחיל כותבי הספר אותו תוקף לואיס לדור ההמשך אינה יכולה להניע חייל למסור את נפשו בעת קרב, הוא קובע. האנשים שמבקשים לגדל מחברי ספר הלימוד הם לפיכך "אנשים ללא בית חזה", שרק בטעות נהוג לכנותם כיום "אינטלקטואלים": "לא עודף מחשבה מייחד אותם, כי אם מחסור ברגש פורה ושופע. ראשיהם אינם גדולים מהרגיל; בית החזה המנוון שמתחת לראש הוא שיוצר את הרושם הזה."

לנוכח דלדולו של החומר המוצע לתלמידי בית הספר נראה שלא נותרה ללואיס ברירה אלא לייצר אלטרנטיבה משלו, ונרניה שלו היא בהחלט מענה הולם. דרך ההתנסויות שהוא מזמן לגיבורי הסדרה יכול הקורא הצעיר להפנים את מערכת הערכים הקלאסית. לאורך כל הסדרה נוכחים הגיבורים לדעת שנאמנות, גבורה ואמונה, הן התכונות שיובילו אותם ליעדם ואילו העורמה, השקר והחנופה יביאו אותם לפתחה של תהום.

אם נבקש להעריך את היצירה רק על פי ערכים אלו, אזי אין ספק שלואיס מעניק לנו כאן תוכנית אימונים מוצלחת לפיתוחו של בית חזה בריא. אולם, מלבד הערכים האוניברסאליים הממלאים את קורות נרניה, מאכלסים אותה, לא פחות מהם, ערכים השייכים לתפיסת עולם מסוימת, נוצרית במובהק, שאינה מקובלת על כלל ההולכים לאורו של ה'טאו'. כך, למשל, מציל אסלן את נרניה לאחר שמסר את עצמו לאויביו, מת וקם לתחייה.

הסטיה של לואיס מה'טאו' הכללי למערכת הערכים הנוצרית מעידה על החולשה שישנה בהכללה שהוא מציע בביטול האדם  לגבי שיתופן של כל המסורות באותו מרחב ערכי. עם זאת, היא אינה מערערת את עצם טענתו בדבר חשיבות המסורת והערכים – גם אם הם שונים מתרבות לתרבות – ואת החובה המוטלת על המחנך להרגיל את תלמידיו לרגשות נכונים. רלוונטית עוד יותר היא הביקורת שהוא מותח על תפיסות העולם הרדיקליות המערערות על חשיבותו של החינוך לערכים. בניתוח אלגנטי הוא חודר לשורשיהן של תפיסות אלו ומראה שיסודותיהן מפוקפקים במיוחד – שהרי מאחורי כל ביקורת מסתתרת תמיד אמונה בערכים מסויימים, ומהיכן יונקים אלו את תוקפם אם לא מההנחה הבסיסית, שישנם ערכי יסוד אנושיים שלאורם כדאי לחיות, להאבק (בתפיסות ה"ישנות") ואף למות?

למרות הזמן שחלף מאז נכתב ביטול האדם  ולמרות השינויים שצריך להכניס במושג ה'טאו' שמציע לואיס, הוא עדיין נותר כתב הגנה חשוב של החינוך המסורתי וכתב אישום רלוונטי ביותר כנגד המבקשים לערער את יסודותיו.

גרסה קודמת של המאמר הופיעה בעיתון 'מקור ראשון'.

תמונת הנושא: Ian Burt, Flickr. ע"פ רישיון cc2.0